מאגר סיפורי מורשת

שמו של סבי הוא ולרי אפנסב, קראו לו ככה בגלל שבברית המועצות היה טייס שקראו לו ולרי צ'קאלוב. הוא נולד באוקראינה בעיר בר.

בסביבה שבא הוא גדל הייתה מאפיה, אגם שם הוא דג דגים, הוא גר בבית פרטי עם שלושה חדרים, הם בישלו במטבח, התקלחו בבית מרחץ, וכיבסו בגדים עם הידיים. הם שיחקו בקלפים וקראו ספרים, שיחקו במלחמות ובכדור יד. ליד הבית היה שדה בו היו עצי תפוחים ואגוזים. לאימא שלו קראו פולינה ולאבא שלו קראו שמעון, אימא עבדה ואבא עבד כחרט. אימא שלו הייתה מאוד אוהבת, חרוצה ותומכת ואבא היה חרוץ. לאימא היה שיער שחור וגלי, וצבע העיניים שלה היה ירוק, לאבא היה שיער שחור.

ביום יום הם אכלו בשר, לחם, ביצים, דגים שסבא שלי תפס, לרוב בשבתות הם אכלו דגים. הם לא גרו בשכונה יהודית, היהודים תמיד נפגשו בבית של יהודי ספציפי. הם קנו מצרכים בסופר שבו אימא שלו עבדה, המצרכים שהם קנו לרוב היה בקר, חלב, לחם. פירות וירקות היו אצלו בחווה ובשדה.

רוב החברים של סבא היו מבית הספר, החברים גם גרו בעיר הנקראת בר, הם שיחקו בקלפים, שחמט, שש-בש, מלחמת ים, כדורגל וכדור יד/עף, בזמנו הפנוי שלו סבא קרא ספרים, ואם זה בקיץ אז הוא אהב להיות בחווה/ שדה. לבית ספר לא היה שם, לבית ספר היה מספר ומספרו היה 3, המקצועות שלמדו היו: אלגברה, ביולוגיה, גיאומטריה, אנגלית, פיזיקה, כימיה, רוסית, אוקראינית, מתמטיקה. היחסים בין המורים לסבא שלי היו יחסית טובים, המשמעת לא הייתה חזקה, העונשים היו לשטוף את הרצפה, הזמינו את ההורים לבית ספר ולנגב אבק. התלבושת לבנים ב"יסודי" הייתה חליפה ובכיתות גבוהות יותר היו באים כמו שרוצים. היו טיולים למפעלים, למשל – למקום שמכינים בו לחם, היו מסיבות, בעיקר בחגים. יש מורים שסבא שלי זוכר ואוהב אותם ויש מורים שסבא שלי לא זוכר את שמם. המקצועות שסבא שלי אהב היה גיאומטריה, פיזיקה, אסטרונומיה, שירה, וספורט. בבית הספר של סבא שלי הייתה קפיטריה (בחטיבה ותיכון). המאכל האהוב על סבא שלי היה נקניקיות ועד היום הוא אוהב נקניקיות.

סבא שלי היה בתנועת נוער הנקראת "פיאוניר", בכיתה ג' או ד' עד כיתה ז' מקבלים ילדים שיש להם ציונים טובים ומתנהגים טוב, שם הם עזרו לזקנים, לימדו ילדים קטנים יותר, להביא דוגמה טובה לילדים קטנים יותר.

סבא שלי שמע שירי עם, רקדו טוויסט, ואלס. בשנות העשרים שלו הוא לא רקד בגלל שהוא היה בצבא. השירים ששמעו היו של זמרים כגון מגמייב, אדוארד חיל, דין ריד, גולייב, אלה פוגצובה, אנה גרמן, סופיה רוטרו. הוא אהב "пусть всегда будет солнце" ו- "рушнык" ו- "день Победы". הם רקדו עם חברים וחברות, בבית תרבות, בבית ספר, רחבת ריקודים וכו'. אמצעי ואופני בידור אז היו בדיחות, צחוקים על אחד השני, השתוללות, וכדומה. אמצעי התקשורת היו טלפונים ישנים עם כבל המתקשר עם השכונה. אנשים בילו את זמנם בחוץ, בקולנוע, בפארקים, בבית שיחקו משחקים שונים. לא לכולם היו אמצעי תקשורת, בין עשר משפחות אולי רק לשלוש היו טלפונים, לרוב הם דיברו בבית ספר ושם קבעו מה, מתי ואיפה להיפגש ולשחק.

הכרות ומשפחה

בני הזוג התקשרו דרך טלפונים או בבית ספר/אוניברסיטה. הקשר בין ההורים לילדים היו מאוד חזקים, לפעמים הילדים למדו בבית ספר בעיר אחרת אז הם שלחו מכתבים אחד לשני או שהלכו לדואר והיו מבקשים להתקשר ואז גם ההורה וגם הילד היו באים לדואר ומתקשרים. הקשרים בין גברים לנשים היו נוצרים בעבודות, בבתי ספר, באוניברסיטות, חוגים שונים.

בגיל עשרים סבא שלי שירת בצבא ותיקשר עם ההורים בעזרת מכתבים, במכתבים שאלו "מה שלומך, איך אתה מרגיש?, מה אתה עושה?, האם יש לך בגדים לחורף?, וכו'". ההורים היו לא כל כך מעורבים בשנות העשרים של הילדים, הכי חשוב בשבילם היה הבריאות שלהם, האם הם שמחים ואם הם צריכים עזרה. הילדים היו עוזרים להורים בחווה ובשדה, לרוב הילדים עזרו להורים בכל מיני דברים ולא שיחקו במשחקים.

סבא וסבתא שלי הכירו בספרייה, נולדו להם שני בנות, ארבעה נכדים, עדיין אין נינים, אימא שלי (הילדה של סבא שלי) גרה בנתניה, סבא וסבתא גרים בבת ים, דודה שלי גם גרה בבת ים, אחותי ואני (שני הנכדים שלהם) גרים בנתניה, אחד עם ההורים (אני) ואחת בלי (אחותי), שני בני דודים שלי גרים בבת ים, אחד עם ההורים והשני בלי.

העלייה לארץ

בשנת 1998 סבא שלי עלה לארץ בגלל שהוא יהודי והוא רצה לגור בארץ מולדתו. בנוסף, אימא של סבא שלי חלמה לגור בישראל אז סבא שלי לקח את המשפחה שלו ועבר לגור בישראל. הוא הגיע לארץ באמצעות מטוס, העיר שהוא הגיע לגור בה עד שלא מצא בית היה תל-אביב. עד היום הוא לא יודע כל כך לדבר בשפה העברית. כשהגיע לארץ הוא היה שמח והתרגש מאוד. כשעלה לארץ הוא גר בבית מלון עד שמצא בית מגורים. שהגיע לארץ, הדבר הראשון שהוא רצה לעשות זה ללכת לים, בגלל שהוא היה בים רק פעם בשנה.

מתכון משפחתי אהוב 

שטרודל: עוגה של יהודים אשכנזיים. עשוי מקמח, אגוזים, דובדבנים, סוכר ושמן, אחרי זה מערבבים הכל עד שיוצא בצק, אחרי שהבצק מוכן לוקחים אותו ומגלגלים בצורת בגט, חותכים ושמים לתנור לשעה בערך ואז אפשר לאכול ולהנות מהטעם. את השטרודל אפשר לאכול עם קפה חם/קר, תה, שוקו ועוד.

הזוית האישית

קאי: למדתי הרבה מהחיים של סבא שלי בהכנת התיעוד, נהניתי מאוד, הייתי רוצה לבלות איתו יותר זמן ביחד.