מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי ספו מנצור חכים, ואני בת 88. יש לי שני ילדים, אריה ולבנה. נולדתי בתאריך 4.1.1934 בקהיר שבמצרים.

גדלתי במצרים, וכיום אני מתגוררת בירושלים. לאבי קראו שלמה, הוא הגיע מסוריה, ואמי מזל הגיעה ממצרים. אבא שלי שלמה היה רואה חשבון, אימא שלי גידלה אותנו, את הילדים. אנחנו שבעה אחים במשפחה: ג'ו ז"ל, דוד ז"ל, רפאל ז"ל, משה ז"ל, רות, מירה, ואני.

בתקופת הילדות היינו מכינים בובות ממגבות והיינו משחקים איתן, מפני שלא היו בתקופה הזאת בובות. בבית הספר למדנו הרבה שעות. למדנו עד ארבע אחר הצהרים וכשהתפנה זמן הייתי עם משפחתי והכנתי את הבובות. כל קיץ היינו נוסעים – משפחתי ואני – לאלכסנדריה לבית קיץ למשך כל החופש הגדול.

פעילה ציונית

בשנת 1956 במלחמת סיני, הייתי מזכירה בתנועת הנוער "בני עקיבא". תפקידי היה לגייס ילדים ונוער שיעלו לארץ ישראל. נודע למצרים על הפעילות ונעצרתי בגלל השתייכות לארגון זר. המעצר היה במתקן כליאה, מתחת לאדמה בתוך חדר חשוך. אבי שילם הרבה כסף שוחד למצרים כדי לפדות אותי ושוחררתי לאחר שבוע.

לאחר זמן קצר נעצרתי שוב פעם, יחד עם עוד 80 בחורות. בתחילה היינו בתא מעצר מתחת לאדמה ולאחר שלושה שבועות הועברנו לבית ספר יהודי שפונה והפך למתקן כליאה, אני והבחורות הנוספות שוחררנו לאחר כשלושה חודשים.

בשנת 1956 התחתנתי במצרים עם יוסף (ג'ו) ז"ל ומיד עליתי איתו לארץ. בארץ, לאחר מלחמת ששת הימים, עזרתי לצה"ל בזכות כך שידעתי עברית וערבית ברמה טובה מאוד. הייתי הולכת לכפרים ערבים ולוקחת מהמוכתר של כל כפר רשימות של אנשים שנושאים נשק, ואז צה"ל הלך בית בית והוציא את הנשקים. בנוסף תרגמתי לעברית מסמכים שהיו כתובים בערבית מהקונסוליות הסורית והסעודית. זה היה סיפורי כפעילה ציונית. במהלך השנים, עבודתי הייתה תרגום מערבית לעברית ולהפך, בבית המשפט.

כיום, תחביביי הם לטפל בגינה שלי, לקרוא ספרים, ולהיות עם הנכדים שלי. אלו הדברים האהובים עליי שאני עושה.

ספו כיום 

יש אצלנו במשפחה חפץ שעובר מדור לדור. החפץ הוא מכתש ועלי. בערבית זה נקרא "איד אלהון". זה עובר אצלנו הרבה דורות: מהוריי, אליי ואל האחים שלי, לילדים שלנו ולנכדים. במשפחה שלנו היינו משתמשים בזה הרבה, החפץ הזה משמש לכתישת תבלינים באופן ידני.

יש לי מסר חשוב מאוד להעביר לדור הצעיר: חשוב שיהיה לכם אכפת אחד מהשני, עזרה הדדית, כבוד לאחר, לעזור למי שבמצוקה, להיות אנשים טובים.

הזוית האישית

שירז: היה לי מאוד מהנה ומעניין לכתוב ולחקור. למדתי על ספו הרבה דברים שלא ידעתי לפני כן, היה מאוד מעניין לשמוע על הדברים.