מאגר סיפורי מורשת

סבא חיים קרייסל נולד בתאריך 9.6.1951 בעיר ניו יורק, ארצות הברית.

סבא מספר: "הוריי, שאול יעקב והלן, הגיעו לארצות הברית מאירופה (מבוקובינה שהייתה באוסטרו-הונגריה ופולין) לפני מלחמת העולם השנייה. הם התחתנו בשנת 1950. גדלתי בניו יורק בשתי דירות שונות. הדירה הראשונה הייתה בשכונה שנקראת קווינס – שם לא היה לי חדר אלא ישנתי בחדר עם ההורים. הדירה הייתה  על יד סופר והיה הרבה רעש כל בוקר. בגיל 8 עברנו לדירה גדולה יותר בקווינס שם היה לי חדר משלי (אבל קטן כמו ארון …). דיברנו אנגלית. למדתי עד גיל 8 בבית הספר ש.ז. שכטר ואז עברנו לרמ"ז במנהטן. שם למדתי עד סוף התיכון.

בילדותי היו משחקים משחקי קפיצות – קפיצה ממדרגות (בלי לשבור את הראש) וקפיצה מנדנדה מתנדנדת. חוץ מזה היו משחקי כדור: כדור בסיס, מחניים, פוטבול. הייתי חבר בתנועת הנוער LTF (Leaders training fellowship)- תנועת הנוער (הקטנה) של התנועה הקונסרבטיבית.

התחביבים שלי היו נגינה בפסנתר, כתיבה בעיתון בית הספר, אוסף מטבעות וקריאה. בנוסף אהבתי לשמוע סיפורים מאבא שלי על חוויותיו כחייל במלחמת העולם השנייה בצבא ארצות הברית.

העלייה לארץ

עליתי לארץ בשנת 1983 בגיל 32. כשעליתי (יחד עם אשתי ובתי) הסוכנות היהודית ארגנה מטוס מיוחד לכל העולים מצפון אמריקה והייתה קבלת פנים חגיגית שכללה נאום של שר (אני לא זוכר מי) ותור של שעות בשדה התעופה בכניסה לארץ. לאחר שעלינו גרנו בדירה בשכונת רמת שרת בירושלים.

במקצועי אני פרופסור במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. חקרתי פילוסופיה יהודית בימי הביניים (כמו רמב"ם, אבן עזרא ועוד..). במסגרת עבודתי הוצאתי 11 ספרים מחקריים וערכתי עוד שבעה ספרים.

אני ואשתי שוש נפגשנו בטיול בסיני בשנת 1973. אני באתי ללמוד שנה באוניברסיטה העברית (במסגרת לימודי באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון), נפגשו בטיול סטודנטים.

כיום אני בפנסיה אך עדיין עוסק במחקרי במחשבת ישראל. בנוסף אני אוהב לקרוא ספרי בלשים ולטייל בעולם (כשאין קורונה). אני לוקח גם את הנכדים שלי אתי לטיולים.

המסר שלי לדור הצעיר הוא שיהיו שמחים! שיקשיבו להורים אבל שיחשבו גם באופן עצמאי ויעשו מה שנראה להם כדבר הנכון לעשות.

הזוית האישית

אראל הנכד: נהניתי לדבר עם סבא. היה לי מענין לשמוע על החיים שלו בניו יורק ומה הוא עשה כשהיה צעיר.

סבא חיים: שמחתי מאוד שאראל דיברה איתי על ההיסטוריה שלי ושל ההורים שלי. חשוב שדברים כאלו לא ישכחו והילדים ידעו על ההיסטוריה המשפחתית.