מאגר סיפורי מורשת

שמי ינון, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סיפורה של סבתי, רחל לוי.

סבתי, רחל לוי נולדה בתאריך 5.1.1950 בקזבלנקה שבמרוקו.

משפחתי ותקופת הילדות שלי

סבתא מספרת: "ההורים שלי זהבה ויעקב בוהדנה התחתנו בקזבלנקה ולהם שישה ילדים, אני הבת הבכורה. להורים שלי היה מאוד חשוב לתת שמות עבריים לילדים שלהם. אני ואחיי נולדנו וגדלנו בעיר קזבלנקה שבמרוקו. חונכנו בבית ספר "אליאנס" ולמדנו בשפה הערבית והצרפתית. גרנו בסביבת שכנים מוסלמים ונוצרים וחיינו בדו קיום מושלם. חגגנו יחד חגים יהודים ומוסלמים, שיחקנו ונהננו מילדות מאושרת.

העלייה לארץ וההתאקלמות

בשנת 1964 בהיותי בגיל 14 תכננו לעלות לארץ ישראל בחשאי מכיון שאסור היה בזמנו לעלות לישראל והמשטר המקומי היה עוין. נעזרנו בארגונים יהודיים אשר הנפיקו לנו דרכונים מזויפים. ברחנו בשעת בוקר בה יוצאים לבית הספר ובתיקים היו בגדים במקום ספרים. נאלצנו להסתיר את נושא העלייה מכולם, גם משכננו הקרובים שהיו לנו כמשפחה לכל דבר.

עלינו על אונייה עמוסה בעולים במזג אוויר סוער, היו תנאים קשים ושטנו במשך שבוע ימים למרסי שבצרפת. כשהגענו, אמי חלתה ונאלצה לעבור ניתוח דחוף, שהינו שם חודשיים ולאחר מכן עלינו על אונייה ישירות לחיפה, ישראל. משם הסיעו אותנו לטבריה, קיבלנו דירת שיכון קטנה, ההורים למדו באולפן, אותנו הכניסו לבית ספר וניסינו להתאקלם ולהשתלב.

אבי עבד כרואה חשבון במפעל ואמי הייתה עקרת בית, הייתי חולה והפסדתי המון ימי לימוד, כשהתבגרתי עבדתי בניהול מחלקת מזון במלון בטבריה ושם הכרתי את בעלי שעבד כטבח, לאחר מכן למד בתדמור ועבד שף באולם אירועים. התחתנו בטבריה ונולדו לנו שלושה ילדים. רוב שנותי הייתי עקרת בית, עם כל הקושי שהיה לי למדתי לקחת דברים בפרופורציה ולהנות מהחיים.

כיום אני בת 72 עדיין מתגוררת בטבריה, סבתא לחמישה נכדים ונהנית מכל רגע.

הזוית האישית

ינון הנכד המתעד: שמחתי לראיין את סבתא ולגלות עוד מידע חדש, נהניתי לשמוע את סיפורי הילדות והעלייה לארץ.

סבתא רחל: נהניתי לספר על חיי ובמיוחד נהניתי מזמן איכות עם הנכד.