מאגר סיפורי מורשת

שמי זהבה שושו נולדתי בשנת 1957 בארץ. אני נשואה לחיים ויש לנו שלושה ילדים.

הורי עלו לארץ, מעירק בשנת 1950, משני אזורים שונים ולא הכירו זה את זה. הם עלו כמשפחות נפרדות. הוריי הכירו ונישאו בארץ. אבי, גבריאל הגיע עם משפחתו למעברה ביוקנעם המושבה. אימי, שרה הגיעה עם משפחתה למעברה בשער העלייה. שתי המשפחות עברו את אותם קשיי קליטה במעברה, ולאחר שהמשפחות הכירו ביניהם, אימי עברה למעברה ביוקנעם, ונישאה לאבי בשנת 1953.

סיפור לחג הפסח

חג הפסח הוא החג המשמעותי במסורת המשפחתית. ההכנות לחג החלו כחודש לפני החג, כל בני הבית היו שותפים להכנות, אימי לקחה על עצמה את עיקר העבודה, והקפידה שהכל יהיה מוכן לקראת החג. בערב החג נתכנסה המשפחה המורחבת, סביב שולחן הפסח, כשכולם לבושים חגיגי, אבי ישב בראש השולחן וקרא בהגדה. ישנם חלקים אותם הוא נהג לקרוא בעברית ובארמית, וכשהגיע לעשר המכות היה טקס שצרוב בזיכרוני עד היום. טקס שאני ממשיכה אותו עם משפחתי. אימי הייתה לוקחת כוס, ולתוכה מכניסה כפית מכל אחד מסמלי החג שבקערת הפסח, לאחר מכן היתה מכסה את השולחן בשמיכת הפסח, שאותה הביא סבי מעירק. בליל הסדר הנחנו שלושה שיפודי מתכת עליה. אימי הלכה עם הכוס, אחרי שמולאה בכל התוכן של עשר המכות לכיור, רחוק מהשולחן, אבי קרא כל מכה ואימי שפכה חלק מהעיסה שהייתה בכוס, עד סיום המכה האחרונה מכת הבכורות, אז היא פתחה את ברז המים, כדי שכל העיסה תישטף. עד חזרתה לשולחן היה עלינו לשמור על שקט, אימי הסירה את השיפודים והשמיכה והמשכנו עם קריאת ההגדה ושירי החג בשמחה. התחושה שליוותה אותי לאורך כל השנים, שהשמיכה מגינה עלינו מכל רע.

השמיכה הייתה בבעלות סבא רבא, עם עלייתו לארץ עם משפחתו. השמיכה הובאה כאחד החפצים המשמעותיים עם עלייתם לארץ בשנת 1950 .

השמיכה ארוגה באריגה מיוחדת, היא מורכבת ממספר חלקים המחוברים בתפירה ידנית. כל אחד מבני המשפחה קיבל שמיכה המשמשת אותו בחג הפסח. השמיכה היתה בשימוש בבית המשפחה בסדר הפסח בעירק, והוא נשמרה למעלה משבעים שנה אצל בני המשפחה.

ידוע לי ששמיכה  כזו נתרמה  למוזאון "אנו"  והיא תלויה על אחד הקירות שם.

הוריי שמרו על השמיכה בקפדנות לאורך כל השנים, במקום  מיוחד שבו שמורים הכלים ושאר החפצים, המיועדים לסדר הפסח.

לפני כשלוש שנים כשאימי שרה הלכה לעולמה, היה לי ברור שאת שמיכת הפסח, אני אקח אשמור עלייה, ואשתמש בה מידי שנה, בדיוק כמו שאמי וסבתי השתמשו בה לאורך השנים. גם לפני שנתיים כשחגגנו את סדר הפסח לבד, עקב מחלת הקורונה, לא ויתרתי על מנהג הנחת השמיכה בליל הסדר, בזמן אמירת עשר המכות.

לשמיכה יש משמעות רבה עבורי, המסורת שעלייה גדלתי לאורך השנים, המנהגים בחג הפסח, הם חלק בלתי ניפרד מהחינוך לערכים שינקתי בבית הוריי. לכן השמיכה מלווה אותי עד היום, ואני מאמינה שאחד מילדי  ייקח אותה בבוא היום, ויעביר לדורות הבאים את משמעותה.

היום כשהוצאתי את השמיכה, אחזה בי התרגשות אדירה. לקחתי אותה כמעט ביראת קודש, והוצאתי אותה לא בזמנה הרגיל, הוצאתי שמיכה ביום חול, שהיא חלק בלתי ניפרד מיום חג.

השמיכה של חג הפסח שעוברת מדור לדור

במפגש הקודם הצגתי את שמיכת הפסח, שכסתה את קערת  הפסח, שיש בה את המאכלים המסמלים את החג, ואחד מהם הוא מרור. אני זוכרת שהייתי יוצאת כבר בהיותי ילדה קטנה לחפש בשדה הבר, את צמח הדרדר המצוי, ששימש אותנו כמרור. אהבתי לטבע ולצמחים בפרט צמחה  עוד בהיותי ילדה. לימים למדתי בוטניקה וההיכרות שלי ואהבתי לצמחים הלכה והעמיקה. בשנים האחרונות אני מצלמת פרחי בר, ומתפעלת כל יום מיופיים של הצמחים. כל מפגש שלי עם הצמחים מרגש אותי מחדש. בחג פסח אהבתי לצמחים וצילום שזורים זה בזה.

הזווית האישית

עלמה: התרגשתי מאוד להיות שותפה בתוכנית הקשר הרב דורי, כי היא נתנה לי הזדמנות לעבור את "המסע" הזה עם סבתא שלי. נהנתי מאוד לשמוע את הסיפורים של משפחתי.