מאגר סיפורי מורשת

שמי נדב בנשלמה, נולדתי בשנת 1951 בקיבוץ גת.

תאריך כתיבת סיפור זה קרוב ליום ההולדת ה-80 של קיבוצי "גת".

התקופה, שנות ה-50 של המאה ה-20. המקום, קיבוץ גת שנוסד כ-10 שנים לפני  (1942 ט"ו בשבט).

בתקופה זו לא היו ישובים באזור. הישובים היחידים שניתן היה לראות הם קיבוץ נגבה וקיבוץ גלאון. בלילות הייתה אפלה מסביב לכל הקיבוץ, יללות תנים נשמעו בחצר הקיבוץ והיו גורמים לצמרמורות בגוף.

הילדים, ואני בתוכם, היינו ישנים בבתי ילדים ולא בבתי ההורים. את ההורים ביקרנו כ-4 שעות כל יום בשעות אחרי הצהריים ועד לארוחת הערב שכבר הייתה בבית הילדים.

גרנו בבית ילדים (פעוטון) 6 ילדים קטנים וחמודים והיינו כל היום בבית הילדים למעט כ-4-3 שעות.

בבית הספר שהיה בקיבוץ היה סדר יום קבוע שהתחיל בהשכמה סביב 7 בבוקר ואז ישר שיעור ראשון, אחריו ארוחת בוקר בבית הילדים, לימודים עד הצהריים ולאחר ארוחת הצהריים יצאנו לעבודה: במשק ילדים, חיסול וניקוי ארוחת הצהריים, ניקיון חדרי השינה והמקלחות. העבודה במשק ילדים כללה טיפול בחמור בשם בלעם, ארנבות, אווזים וברווזים, גן ירק ומטע של עצי פרי. בתקופה זאת לא היו דברים פרטיים לדוגמא: אופניים. היו לנו אופניים שנקראו שיתוף אופניים ולכל ילד הוקצתה כחצי שעה לרכוב על האופניים בתוך שטחי הקיבוץ ולאחר מכן להעביר את האופניים לילד הבא.

כשהיינו הולכים להורים אחרי הצהריים בבית ההורים היינו מבלים איתם זמן קצר ויוצאים לשחק עם ילדי השכנים למשל: נסיעה על סקטים. הסקטים היו בעלי גלגלי מתכת והיו מרעשים ומרעידים  את כל בתי הקיבוץ. כדורגל, הקפות, מחבואים, תופסת, ועוד…

לאחר הבילוי עם ההורים היינו חוזרים לבית הילדים לארוחת ערב ולאחר פעילות לילית בבית הילדים. על נושא השינה בבית הילדים ולא בבית ההורים נכתב הרבה והיו הרבה ילדים שהיו סובלים קשות מפחדים ומהרצון להיות יחד עם ההורים (אני הרגשתי מצוין בבית הילדים ולמרות משפחה חמה ואוהבת הייתי חוזר ברצון לבית הילדים).

בקיבוץ של אז היו מעט מאוד מדרכות וכבישים בכלל לא. בחורף היינו מחפשים איך ללכת ללא כניסה לבוץ ולשלוליות. גם דשאים היו מצומצמים,  בכל הקיבוץ היו רק שני דשאים: הדשא הגדול והדשא הקטן.

מכוניות פרטיות לא היו כלל וגם לקיבוץ הייתה מכונית אחת ואולי שתיים. טלפונים לא היו בנמצא בקיבוץ ובמידה ורצית להתקשר היה רק טלפון אחד שעבר דרך מרכזיה בעיר גדרה. היינו יוצאים לטיולים רב כיתתיים של חברת הילדים ושל הקיבוץ לכל מיני מקומות בארץ.

בכיתה ו' הצטרפנו לתנועת "השומר הצעיר" שמילאה חלק חשוב בהוואי הילדות הבוגרת. היינו הולכים לפעולות שבועיות שהיו מחולקות בין סיפורים מראשית התנועה ודיון לאחר הסיפור ומשלבים משחקים צופיים ביום ובלילה. הפעילות כללה טיולים רגליים ומחנאות בכל חלקי הארץ מצפון ועד דרום.

בכיתה י' נבחרתי להיות נציג הכיתה כמדריך של ילדים בקרית גת והייתי צריך ללוות ילדים בכיתה ו' בזמן מלחמת ששת הימים (1967) עם עוד נער שאינו מבין ואינו יודע מה משמעותה של מלחמה. התקופה הייתה מלחיצה. חיינו בהאפלה עם חפירת שוחות ומילוי שקי חול לביצור הקיבוץ. את החלונות צבענו בצבעים כהים והדבקנו ניירות דבק על השמשות להגנה מרסיסים.

בסוף שנת 1969 התגייסתי לצבא ושירתי בסיירת שקד. לאחר הצבא חזרתי לחיות בקיבוץ ובשנת 1972 נישאתי. ב-1973 נולדה ביתי הבכורה, ב-1976 נולד הבן השני וב-1985 נולד בני הצעיר האבא של עידן.

הזוית האישית

סבא נדב: יש חשיבות רבה בהעברת המורשת לדור ההמשך ושמיעת סיפורים מרתקים של משתתפי הקשר הרב דורי. הנכד עידן: היה כיף לשמוע סיפורים מרתקים ולפגוש את סבא.