מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רימה מסקין (ויתקין ). קראו  לי בשם זה על שם סבא שלי, ראובן ויתקין.

נולדתי בברית המועצות (רוסיה) בעיר סמולנסק. נולדתי אחרי מלחמת העולם השנייה בשנת 1950. את העיר הפציצו במלחמה והכול היה הרוס. גרתי בבית עם חדר אחד. גרתי עם אבא ואימא בדירה משותפת עם כמה משפחות כשבכל חדר גרה משפחה אחת. בחדר היו שתי מיטות, שולחן, ארון קטן ותנור עצים. הברז והשירותים היו בחוץ. בשביל לקבל מים היינו צריכים לצאת החוצה למלא מים בדליים ולהביא הביתה. הברז היה משותף, התקלחנו בבית רחצה חיצוני משותף לפי התור. כיבסנו את הבגדים במים שחיממנו על תנור עצים. שיחקנו בחוץ בחצר בחורף ובקיץ. שפכנו מים על הרצפה בחצר ועשינו מגרש החלקה על הקרח. לא היה לנו ים, אבל היה לנו נהר בשם "דנפר" שהוא מאוד גדול.

שמות הוריי – סנדר ושרה. אבא שלי היה צייר ואימא שלי הייתה מנהלת חשבונות. האוכל היה דל. אכלנו תפוחי אדמה, לחם, ביצים, מרק ודייסות. בפסח מצות ובחגים אחרים היו מאכלים מיוחדים לדוגמא סלט דג מלוח, פירושקי, כיסונים עם מילויים שונים, סופגניות. אפשר היה לקנות מים מוגזים בטעמים שונים. כל החוגים והלימודים היו בחינם. למדתי עשר שנים בבית ספר למוזיקה לנגן בפסנתר. לא גרנו בשכונה יהודית וגם לא הייתה בעיר שכונה כזאת. לא היה לנו בית כנסת ולפי החוק היה אסור להתפלל. היהודים התאספו בדירות מסתור כדי להתפלל. עשינו קניות בשוק ובחנויות. המבחר היה דל מאוד והיה מחסור תמידי במצרכים בסיסים, אותם היו משיגים בשוק השחור.

היו לי חברים בכיתה ובשכונה. משחקי הילדות שלנו היו: קפיצה בחבל, כדורעף, בחורף עשינו סקי והחלקה על הקרח, בנינו ארמונות משלג וגם שיחקנו מלחמת כדורי שלג. בשעות הפנאי למדתי בבית ספר למוזיקה לנגן בפסנתר וגם אהבתי לשחק טניס שולחן. לבתי הספר נתנו מספרים ולא שמות. למדתי בבית ספר מספר 6. היו לנו הרבה מקצועות: מתמטיקה, כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, שפה רוסית, שפה גרמנית, ספרות רוסית, אמנות, שרטוט, גאוגרפיה ,היסטוריה, שיעור תפירה ובישול. בבית ספר הייתה פינת חי ובה גידלנו ארנבים.

בבית הספר הייתה משמעת חזקה והיה כבוד גדול למורים. הילדים שלא התנהגו יפה הושעו מהלימודים. במקרים חמורים הזמינו את ההורים לשיחה עם המחנכת או עם המנהל. הייתה לנו תלבושת אחידה: שמלה חומה עם צווארון לבן ושני סינרים. סינר שחור ליום יום וסינר לבן לחגים.

יצאנו עם הכיתה לטיולי טבע בקרבת העיר סמלנסק ליער או לנהר, לתיאטרון ומוזיאונים. בכיתות הגבוהות היו מסיבות ותהלוכות בחגים לדוגמא: יום האישה, ראשון למאי (יום של הנוער העובד) ונובי גוד. זכורה לי במיוחד מורה למתמטיקה שהייתה בעברה ספורטאית מקצועית בכדורעף וחלק מהנבחרת לאומית בכדורעף. חלק מהמורים נלחמו במלחמת עולם השנייה. אני אהבתי במיוחד שיעורי ספרות ומוזיקה. פחות אהבתי שיעורי ספורט ובמיוחד קפיצות לגובה.

בבית הספר היה חדר אוכל בו היה אפשר לאכול ארוחת צהרים. אני הכי אהבתי לאכול פירושקי עם ריבה. הממתקים שהיו לנו הם היו סוכריות קרמל וקוביות סוכר. תנועת הנוער שהשתתפתי בה נקראה פיונירים.

בשנות ה-20 שלי אהבתי לשמוע מוסיקה קלאסית. בזמנו אהבנו לרקוד ריקודים בשם ולס וטנגו. בזמן הפנוי שיחקנו כדור-יד בקיץ ועשינו סקי החלקה על הקרח בחורף. מבחינת אמצעי תקשורת, כתבנו מכתבים אחד לשני וגם היו טלפונים ציבוריים שהוצבו ברחובות.

אהבה ומשפחה

הכרתי את בעלי דרך שידוך והמשפחות שלנו הכירו בינינו. הכרנו כשהיינו בני 20 ותוך חצי שנה התחתנו ועברנו לחיות ביחד. החיזור היה דומה לחיזור כיום: גברים קנו לנשים שחיבבו פרחים ומתנות, הזמינו אותם לבתי קולנוע ולריקודים. לא היה מקובל לקיים יחסים אינטימיים לפני החתונה במשפחות היהודיות.

נולדו לנו שתי בנות בהפרש של שבע שנים. היחסים בין הילדים להורים היו יחסי כבוד. המשמעת הייתה חזקה יותר ממה שיש היום והיחסים היו פחות חמים וקרובים ממה שמקובל כיום.

עלייה

עליתי לארץ בשנת 1997 מעצם היותי יהודיה. זה היה החלום שלי. עליתי לארץ במטוס וגרתי בקיבוץ כפר הנשיא. למדתי עברית באולפן בתוך הקיבוץ. היה לי קשה מעצם זה שהכול היה חדש ולא מוכר. גרתי בקרוואן קטן עם שלושה חדרים.

חפץ מיוחד ראוי לציון שעובר מדור לדור במשפחה הן כוסות ומזלגות עשויות מכסף שעוברות במשפחה משנת 1860.

הזוית האישית

רימה: נהניתי מההשתתפות בתכנית ומהעברת המורשת שלי לנכדתי דרך סיפורי.