מאגר סיפורי מורשת

שמי נטע, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת סיפור מחייה של סבתי, מיכאלה שקד, המשתתפת עמי בתכנית.

סבתי מיכאלה נולדה בבית החולים בלינסון בפתח תקווה בתאריך 15.10.1937 בשעה 6:00 בבוקר ביום שישי. משקל סבתי בעת לידתה היה 2.600 ק"ג. לסבתי קראו מיכאלה על שם סבא רבא שלה, מיכאל.

סבתי למדה בגן ילדים עירוני בשם "גן מלכה" ברחוב אחוזה ברעננה מגיל 5 עד 6. לאחר מכן עברה סבתי לכיתה א' בבית ספר היסודי ברעננה, אשר הייתה בו לכל שכבה כיתה בת 15 ילדים. בבית ספר זה למדה סבתי מגיל 6-14 (לא היו קיימות אז חטיבות ביניים). תחביבים של סבתי בילדותה היו קשורים במיוחד לטבע. כגון: טיפוס על עצים, טיולם רבים בשדות, חיפושים אחר פרפרים וטיפול בעזים ובתרנגולות שבבית הוריה. בנוסף היא אהבה מאוד לשחק קלאס, קפיצות בחבל, קפיצה לרוחק, 'אבן נייר או מספריים' וחמש אבנים.

לגדול בתקופת הצנע

המצב הכלכלי באותם הימי היה גרוע ולכן התפרנסו בני הבית מגידול ירקות למאכל ולמכירה, חלב מעיזים וגידול תרגולות. הילדים באותה עת עזרו להוריהם להתפרנס בעזרה בעבודות כגון: חליבת עיזים, איסוף ביצי התרנגולות והטבעת מספר הגודל עליהם. סבתי הייתה ילדה שובבה שאהבה מאוד פעלתנות וחיות וגידלה תולעי משי ואפרוחים מהדגרה. בכל יום סבתי וחברותיה היו הולכות לבית ספרן ברגל שהיה ממוקם במרחק גדול מאוד, ולכן כאשר התגשם חלומם ויכלו להרשות לעצמם – אביה, שחסך כסף, קנה לה זוג אופניים שהוסיף מאוד לפעלתנותה. שמחה מאוד רכבה סבתא מיכאלה על אופניה למרחקים גדולים.

סבתי גרה בשכונת ציפרן ברעננה יחד עם אביה משה, אמה בלה ואחותה הגדולה בתיה. הם גרו בבית קטן. היה להם לול תרנגולות, 3-5 עזים, הם גידלו את הירקות בגינה ואת הפירות על העצים בגינה. הבית שלהם היה רחוק מאוד מהמרכז ומבית הספר – חצי שעה הליכה לקח להם להגיע כל יום לבית הספר. לא הייתה להם טלוויזיה, רדיו או מכונת כביסה. כדי לכבס את הבגדים הם היו צריכים לקחת דוד, לשים אותו על פחמים כדי שהמים ירתחו ולאחר מכן להכניס סבון כביסה, את הבגדים היו משפשפים חזק על הקרש וזו הייתה עבודה מאוד קשה. בנוסף, לא היה להם בבית שירותים. היה מחוץ לבית בור גדול ששם הם היו עושים את צרכיהם. סבתי מספרת שבלילה היה מאוד מפחיד לצאת החוצה. החיים היו שם מאוד פשוטים. הסביבה שסבתי הייתה בה בילדותה הייתה סביבה כפרית. בנוסף, היא הייתה קרובה מאוד לכפר ערבי שהיה ליד ביתם.

לא היו הרבה מקומות בסביבה, אבל היה בית כנסת קטן ומכולת ליד רחוב עקיבא עם מצרכים בסיסיים. המצרכים שהייתה קונה בדרך כלל היו קמח, סוכר, קפה ושמן. ירקות ופירות הם כאמור גידלו בחצר לכן לא היה צורך. חלב, ביצים ובשר הם הפיקו מהתרנגולות, העיזים והפרות שגידלו.

לסבתי לא היה חברים בכלל, בגלל שגרה במקום קטן והילדים היחידים שהיו בסביבה היו מהכפרים הערבים, אז רוב הזמן היא הייתה לבד. בשעות הפני היא הייתה הולכת חצי שעה לספריה העירונית וסוחבת את הספרים שבחרה בעגלה הביתה. היא מאוד אהבה לקרוא ספרים בלילה עם עששית נפט.

המקצועות שהיו בבית הספר היו חשבון, תנ"ך, טבע, חקלאות, התעמלות, זמרה, מוזיקה, והיסטוריה. סבתי אהבה מאוד את המקצוע טבע. ברעננה הייתה תנועת נוער אחת שקראו לה "מחנות העולים", כל ילדי רעננה היו בה. במרכז היה מקום שקראו לו "בית העם", שם היה אפשר לראות סרטים. בית העם היה הקולנוע שלהם, לא היו הרבה מקומות בילוי והעלות לא הייתה גבוהה. זיכרון שסבתי מספרת שביום ההקמה של מדינת ישראל (1948) פתחו את בית העם בחינם לכל אחד. סבתי הייתה אז בת 11.

תיכון והחיים הבוגרים

לאחר שסבתי סיימה את לימודיה היסודיים בהצטיינות, עברה לתיכון ברעננה ולמדה בו שלוש שנים, מגיל 14-17 וסיימה את השנים הללו בהצטיינות. לאחר מכן עברה לבית הספר לאחיות בבית החולים בלינסון ועזרה להקים את החלק החדש של בית החולים. אחרי שנה עזבה את בית הספר לאחיות ועברה לעבוד בתור מורה לא מוסמכת, לילדים עולים. כספי משכורתה מעבודה זו מימנו עבודה את לימודיה בסמינר למורות במשך שלוש שנים.

לאחר שלוש שנים התגייסה סבתי לצה"ל והחלה לעבוד בתור מורה. היא עבדה ביישוב עולים בצפון הארץ במשך שנתיים. באותו זמן הייתה עבודת הוראה קשה מאוד, שכן העולים לא ידעו עברית, אף כי מאוד רצו ללמוד אותה. לאחר שחרורה מצה"ל החלה לעבוד כמורה בכפר סבא בבית הספר אוסשקין.

באותם הימים הכירה סבתא את סבא, בפגישה אצל ידיד בשם דני. אותה פגישה נעשתה לחברות של שנה. לאחר שנת החברות החליטו סבי וסבתי להתחתן והם נישאו בטקס צנוע ברבנות הראשית בתל אביב בתאריך 22.2.1962. לאחר שלוש וחצי שנים נולד בנם הראשון גיל, בתאריך 12.2.1965. לאחר ארבע שנים אבי, רונן, נולד בתאריך 18.3.1969. לבסוף לאחר שש שנים נולד ליעד בתאריך 3.8.1975. במהלך כל אותן שנים עבדה סבתי בתור מורה בבית הספר גורדון בנווה עמל שבו רכשה את ניסיונה עד 1972. כאשר הייתה בת 32, עברה להרצליה ושינתה את מיקום עבודתה לבית ספר ברנר שבו לימדה עד גיל 51, הגיל בו יצאה לפנסיה.

לסבתי יש שמונה נכדים: שש בנות ושני בנים. סבתי גרה בהרצליה כבר 60 שנה.

הזוית האישית

נטע הנכדה המתעדת: לפני שהתחלתי את התכנית, היה לי קשר ממש טוב עם סבתי ולאחר התכנית גיליתי דברים חדשים עליה על ילדותה של סבתא שלא ידעתי עליהם, התחברתי אליה הרבה יותר כי דיברנו על דברים אחרים וחדשים.