מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים אלנקרי. אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.

עלינו לארץ בעקבות אירוע שקרה במרוקו: ערבי דקר אותי בגב ויש לי צלקת גדולה מהמקרה. הייתי אז בת 14, למדתי באורט. היו אז מהומות במרוקו, עימותים בין הצרפתים והמרוקאים. יום אחד היו מהומות והייתי אצל חברה שלי, חזרתי הביתה ואמרתי לעצמי שאכנס מרחוב צדדי, ושם היה ערבי שרדף אחרי עם סכין. הסכין נכנסה ללב ונשארה בצלעות. במשך 40 יום הסכין הייתה בגב עד שהורידו אותה בניתוח ומאז לא יצאתי מהבית עד שעלינו לארץ ישראל.

עליתי עם הוריי ואח אחד (אח אחד היה פה בתנועת הנוער ונפל במלחמת ששת הימים – פנחס קריספל).

דף לזכרו של טוראי פנחס קריספל באתר יזכור

גרנו פה ברמת לחי – המקום בעבר נקרא חצרות. אני למדתי קצת במרכז הנוער – שנה שנתיים, אחר כך התחתנתי בגיל 16. הבאנו לעולם תשעה ילדים, רובם מחוננים. כשגדלו הילדים עברנו ואז שוב חזרנו לרמת לחי. התגרשנו ולאחר כמה שנים בעלי לשעבר נפטר.

הבכור שלי למד רפואה בפריז ויש לי עוד בנות בחו"ל, בקנדה ובמיאמי. יש לי עוד בת אחת שגרה בבית שמש, אחת גרה בעין כרם. יש לי הרבה נכדים ונינים שבאים מחו"ל ללמוד פה. עכשיו אני אלמנה וגרה לבד.

העלייה

העלייה לארץ הייתה קשה אבל לא התרגשנו מרוב שהיינו מאושרים ושמחים שאנחנו בארץ ישראל. הכרתי את בעלי, הוא היה אח של גיסתי ומאז לא עזב אותי – דבק… (מרים צוחקת)

מסר לדורות הבאים

שכל אחד יעשה מה שהוא אוהב, חשוב ללמוד ולהצליח בבית הספר. להיות ילדים טובים, לכבד את אימא ואבא: "כבד את אביך ואת אמך" – שידעו דרך ארץ ויהיו מלומדים. זה עוזר בעתיד ולהיכן שתלך הדלתות יפתחו בפנייך.

הזוית האישית

יסכה התלמידה המתעדת: נהניתי להקשיב לסיפורה של מרים, היא ריתקה אותי לסיפורה המדהים והסוחף. אני מאחלת לה המון ברכה והצלחה, בריאות ואריכות ימים!