מאגר סיפורי מורשת

אני נירה ג׳ראד. נולדתי ב-1960 בישראל וקראו לי ככה על שם המורה שההורים שלי מאוד אהבו. לאבא שלי קראו יוסף ולאמא שלי רחל. שניהם נולדו בלוב.

בגיל 15 אבא יוסף עבד על אוניית משא שהובילה מטריפולי לאיטליה מזון. אבא שלי היה בחור צעיר ואסרטיבי וקשר קשרים עם עובדי נמל באיטליה. בזמנו לא כל אחד היה יכול לעזוב את טריפולי כי לא לכולם היה כסף. אבא שלי התאהב באמא שלי רחל, המכונת חלילה. משפחתה הייתה מאוד ענייה ולעלות לישראל היה בגדר חלום.

יום אחד אמא ואבא שלי רקמו תוכנית לברוח ביחד לאיטליה ומשם לישראל. הגיע היום והם קבעו שאבא שלי יחביא אותה ליד שקי תפוחי אדמה שצריכים להגיע מטריפולי לאיטליה. כמובן שהוא קיבל אישור מהוריה. התוכנית צלחה, השקים ואימי הגיעו לאיטליה. שם אמא שלי חיכתה לאבא שלי שבוע ימים עד שהוא הגיע לאיטליה, ומשם הם הגיעו לארץ ישראל בתור עולים חדשים.

מקצוע ועיסוק

בצעירותי עבדתי בניהול מסעדות וההצלחה לא איחרה להגיע. הייתה תקופה מאוד מוצלחת עם הישגים גבוהים בתחום הניהול, אבל האהבה הגדולה שלי תמיד הייתה לבשל ולהאכיל אנשים. אני עוסקת בזה כ-20 שנים ואני מסופקת מאוד. היום אני מבשלת לאלפיון העליון.

היכרות נישואים ובני משפחה

הייתה היכרות קצרה מאוד עם הבעל שלי. אני גדלתי במשפחה מאוד פרימיטיבית, לכן התחתנתי אחרי 3 חודשים של היכרות. היום אני נשואה 43 שנה ויש לי 2 בנות ושישה נכדים. אנחנו עושים ביחד חגים משותפים עם המשפחה וטיולים בארץ. פעם בשנה אני לוקחת את כל הנכדים לחופשה בת חמישה ימים שכולה כיף ומלא חוויות.

תחביבים

בישול ואפייה, חופשות בארץ והחיים הטובים.

סיפורו של חפץ מיוחד שעובר מדור לדור

יש מכתש ועלי מנחושת שעובר ממשפחה למשפחה בהולדת בן זכר. נוהגים להשתמש איתו בזוהר. בימים עברו אמא שלי נהגה לכתוש בו תבלינים.

מסר לדור הצעיר

לא לשכוח לשמר את חגי ישראל, והכי חשוב מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך.

הזוית האישית

אנחנו נויה ומיקה תאומות ראיינו את סבתא נירה ג'ראד במסגרת עבודת השורשים בביה"ס שרת נתניה. למדנו על חייה של סבתא ונהננו מאוד להפגש עם סבתא ולשמוע את סיפור חייה.