מאגר סיפורי מורשת

בפולין התגבשה קבוצה של ילדים ניצולי שואה שמטרתם הייתה לעלות לישראל. בזבז'ה שבשלזיה התאספנו. משם הקבוצה התחילה לשאוף לישראל בהכוונה של הוועד הלאומי היהודי שהנחה והדריך את הפליטים.

 

עברנו, כל הקבוצה, לצ'כוסלובקיה בתאריך 24.12.1945, ערב קריסמס וכל שומרי הגבול הנוצרים עסוקים בהכנות לחג. חלקם היו פחות ערים לנעשה, אחרים קיבלו שוחד, וכך עברנו את הגבול ברגל עד לרכבת בצ'כיה. ברכבות נסענו במסווה של יוונים. בצ'כיה חיכינו בחורף בתוך צריפים. לאחר כחודש התקבלה פקודה מהוועד הלאומי היהודי לעזוב את המקומות שהיו תחת השלטון הרוסי. עברנו ברגל בחורף בלילות דרך ההרים בצורה בלתי לגלית לאוסטריה.

 

באוסטריה היינו מעט מאוד זמן, ומשם עברנו לגרמניה לאזור מינכן, לכפר קטן בשם גרייפנדברג, באזור שהיה תחת השלטון האמריקאי. הייתי בקבוצה גדולה. היו לי שתי חברות, מרים ומטיה. היינו שלושתנו ביחד עוד מבית היתומים בפולין. היינו כשנה בגרייפנדברג (עד פברואר 1947, הייתי בת 14 – 15) בבניין גדול ויפה, עם הרבה קבוצות נוער וילדים ניצולי השואה.

 

משם עזבנו לצרפת היינו חודש על יד מרסיי. חיכינו להוראה של הוועד הלאומי היהודי כדי לעלות לישראל. עלינו לאנייה (אנייה בלתי לגלית)  בשם תיאודור הרצל במטרה לישראל. כל הפסח היינו על האנייה, אכלנו רק תפוחי אדמה וסרדינים כי לא היו מצות, ולחם לא אכלנו כמובן כי היה פסח. שטנו שבוע, לפני שהגנו לארץ. מטוסים אנגליים גילו אותנו ונאמר לנו לחזור. האחראים לא שמעו להוראות התנהל קרב בין האנגלים לבין היהודים. האנגלים ירו, היהודים זרקו קופסאות שימורים.

 

בסוף הביאו אותנו לנמל חיפה. בנמל חיפה הורידו את כולם מהאנייה עברנו רישום ועוד בדיקות הועברנו לאניות הסגר של האנגלים. שטנו כל הלילה לקפריסין. בקפריסין היינו תשעה חודשים.

 

אחרי הכרזת האו"ם על מדינת ישראל (29 בנובמבר/כ"ט בנובמבר) מכסות העלייה גדלו. אני עליתי לארץ בתאריך 17.12.47. אחרי שבועיים נקלטתי בארץ והועברתי לקיבוץ ניצנים. מאז אני בארץ.

 

תשע"ו