מאגר סיפורי מורשת

שמי ריטה (רבקה) גרזון נולדתי בשנת 1954 בריגה שבלטביה.

גרנו בריגה שבלטביה ואבא ואמא היו מאוד ציוניים. הם ידעו עברית, ושנאו את המשמר הקומוניסטי, שהיה אז בריגה.

באפריל 1957 נולדה אחותי רוזה, ובעקבות לידתה, אבא החליט שאנחנו צריכים לעלות לארץ ישראל, כי הוא לא מוכן שהבנות שלו יחיו תחת משמר קומוניסטי. הוא שמע שמנהיג  פולין – גומליקה, נותן ליהודים מפולין לעלות לארץ ישראל באופן חוקי. מכיוון שאמא שלי נולדה בווילנה שהייתה בשליטת פולין, יכולנו לעבור ולחיות בפולין. אבא היה צריך לשלם הרבה שוחד לפקידים הרוסים כדי לקבל אישור לעבור לפולין.

בסוף 1957ארזנו את כל מה שיכולנו ונפרדנו מכל המשפחה ועברנו לפולין. אני הייתי בת חמש ואחותי רוזה בת פחות משנה. במיוחד היה קשה לסבתא שלי להיפרד משלוש אחיותיה שנשארו בריגה, אך היא החליטה לנסוע עם הבן היחיד שלה . הגענו לעיירה שנקראת גליביטה וחיינו שם במשך שנה. באותה שנה נולדה אחותי ששמה אטי.

כאשר הגיעו לבסוף האישורים הנדרשים עלינו על רכבת דרך ורשה ווינה, ומשם לנאפולי שבאיטליה. הדרך מנאפולי לארץ הייתה על האנייה "ארצה". בספטמבר 1959 הגענו בשלום לנמל חיפה ורגלינו דרכו לראשונה על אדמת ישראל. אני הייתי בת חמש ולא כול-כך הבנתי את ההתרגשות העצומה של אבא ואמא, בהגעתם לישראל. מכיוון שאמא דברה עברית הייתה להם קל יותר להשתלב בארץ ובנוסף חיכו להם קרובי משפחה שחיו בארץ עוד לפני מלחמת העולם השנייה, ועזרו להם מאוד להיקלט בארץ.

סיפורו של חפץ

ברצוני לספר על הפמוטים שסבתא שלי קיבלה מסבתא שלה. השלטון הרוסי אסר על היהודים להוציא דיברי ערך מריגה אבל זה לא מה שעצר את סבתא מלאת התושייה. היא תפרה לתוך המעילים הגדולים שלנו, כיסים פנימיים עמוקים, כדי להחביא בהם חפצי ערך. היו בהם פמוטים מכסף, כוס קידוש של אבא שלה, ועוד חפצים בעלי ערך סנטי מנטלי. הפמוטים מונחים עד היום על השידה בבייתי מזכירים לי מאיפה באתי ומהם שורשי.

הזווית האישית

לי-אל: סבתא היא אישה עם סיפורים רבים ואני אוהבת אותה. מאוד נהניתי להיות איתה ולהקשיב לסיפור חייה.

סבתא ריטה: היה כיף גדול לשתף בסיפורים את ליאל נכדתי. תוכנית הקשר הרב דורי, גורמת לחיבור מיוחד עם הנכדים, ולי היתה חוויה מדהימה.