מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני שלום בן אהרון וסימה דהוקרקר, אבא לקארן ואריאנה.

נולדתי בהודו בעיר בומביי (היום מומבאיי), בשנת 1953, ובפרק הראשון אני רוצה לספר לכם על חיי בהודו, אני, הילד החמישי למשפחה של 8 נפשות, גרנו באיזור ששמו דונגרי. עד כיתה ט למדתי בבית הספר אלי כדורי, בית ספר יהודי במומביי.

בשנת 1968 עליתי לישראל בקבוצות של עליית הנוער.

חייתי בישראל, התחתנתי עם ליליאנה, הבאתי לעולם 2 בנות מהממות שאחת ביניהם היא  קארן אמא של איליי.

בשנת 1994 אני וליליאנה התגרשנו ובשנת 1997 הכרתי את קלאודיה, היום סבתא חורגת של איליי, שהתחתנתי איתה בשנת 2004. משנה 2000 אני חיי בגרמניה.

סיפור עלייה של סבא בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. מאז סוף מלחמת ששת הימים הדיבור היחידי בבית סיפרי היה העלייה לארץ ישראל. אני הייתי חלק מהאנשים שכל כך רצו לעלות לארץ.

בשנת 1968, כשהייתי בן 15, דיברתי עם אבי על הרעיון והוא אמר שבשום פנים אני לא הולך לארץ ישראל ושמאוחר יותר כולנו נעלה. עשיתי שביתת רעב 3 ימים ובסופו של דבר אמא שכנעה את אבא לחתום על אישור לסוכנות היהודית, לעלות לארץ וזה קרה ב-4.11.1968, הייתי היחיד שעלה לארץ ישראל ממשפחתי באותו זמן.

עליתי לארץ עם קבוצת נוער יהודית מבובמביי לטהרן (אירן) ומטהרן לשדה תעופה לוד, היום שדה התעופה בן גוריון. משדה התעופה הגעתי לכפר הנוער הדתי "כפר חסידים", תוך חודשיים הבנתי שאני לא ברמה של חסידים. אני אכן מאמין אך לא חרדי.

לאחר מכן ברחתי לבני דודיי בקריית גת ובשנת 1970, עלו כל בני משפחתי לארץ והצטרפו אליי.

היום סבא בן 69, שמח בחלקו, סבא ל-6 נכדים נהדרים יפים וחכמים (במילים שלו) הוא נהנה בגרמניה עם אשתו ותמיד בא לבקר את משפחתו בישראל ומביא אתו מתנות.

הזוית האישית

איליי: היה נורא כיף לעבוד עם סבא ולגלות עליו מלא דברים שלא ידעתי