מאגר סיפורי מורשת

שמי ברוריה מוסרי. נולדתי בשנת 1935 בעיר בוקרשט שברומניה. עליתי לארץ ישראל בשנת 1946.

נציגי הסוכנות היהודית שכנעו את הוריי לעשות עלייה לארץ ישראל לאחר השואה. כדי להגיע לארץ ישראל נסענו באונייה בשם כנסת ישראל. באונייה היו תנאים נוראיים, היה צפוף, היינו ממש רעבים, קבלנו לחם מאורז שהיה עליו עובש. לא היו מים חמים להתרחץ. באונייה נתנו לנו לחורר פחמים ומילאנו אותם באבק שריפה, כי התכוננו למלחמה נגד הבריטים. היינו על האונייה למשך חודש ימים ולבסוף הגענו לישראל – השמחה הייתה רבה.

פתאום הבריטים עלו לאונייה וניסו להוציא אותנו בכוח כדי להחזיר אותנו למדינות שהגענו מהן. סירבנו לצאת מהאונייה, זרקנו את הפחמים עם האבק שריפה עליהם. הבריטים התחילו לירות בנו, התחבאנו בכל מיני חורים שלא ימצאו אותנו. הבריטים הביאו ספינות של מכבאי אש והשפריצו עלינו מים בלחץ גבוה, כך הוציאו אותנו כמו עכברים מהאונייה לחיפה.

הבריטים לא רצו שיהיו יהודים בארץ ישראל כי הם פחדו שהיהודים יקחו אדמות. בחיפה חילקו אותנו ולקחו את הבנים והגברים – לא ידענו לאן, כולל אחי ואבי. לקחו אותי ואת אימא שלי עם הנשים והבנות לאונייה של בית סוהר עם תאים. בכל תא הכניסו 30 איש. האונייה לקחה אותנו לקפריסין.

בקפריסין התאחדנו שוב עם אחי ואבי. היינו במחנה פליטים בקפריסין לשנה, עד שהבריטים החליטו להחזיר אותנו לארץ ישראל. הדרך מקפריסין לישראל ארכה עשר שעות. שהגענו לארץ, עברנו לקרובי משפחה בחיפה. המשפחה עזרה לנו להסתגל לחיים בארץ חדשה – ארץ ישראל.

הזוית האישית

עליזה הנינה המתעדת: למדתי על סיפור העלייה של סבתא רבתא שלי ושפעם היה ממש קשה לעלות לארץ. ברוריה שמחה לשתף את סיפורה איתי ומקווה שאזכור ואמשיך לספר את סיפור העלייה שלה לדורות הבאים.