מאגר סיפורי מורשת

סבתי נולדה ברומניה בעיר צרנוביץ ב 1939. להורים ברוך ואמא מרים גיטל כבת ראשונה.

צ'רנוביץ היא עיר מחוז בצפון בוקובינה, כיום באוקראינה, השוכנת על גדת הנהר פרוט, סמוך לגבול עם צפון רומניה, כ-650 קילומטר מדרום־מערב לבירה קייב. שטח העיר כ-150 קילומטר רבוע. צ'רנוביץ הייתה למשך כמעט מאתיים שנה בירת החבל בוקובינה תחת שלטון אוסטרי ואחר כך רומני. ויקיפדיה

ב שנת 1941 הנאצים גירשו אותם לגטו טראנסניסטריה באוקראינה. סבא נפל ומת והגרמנים לא נתנו לה אפשרות לעזור לו. טרנסניסטריה (ברומנית: Transnistria) הוא שם שניתן במהלך מלחמת העולם השנייה לחבל ארץ בדרום מערב אוקראינה, בין נהר הבוג הדרומי ובין הנהר דניסטר במערב, בין חוף הים השחור בדרום ובין העיר מוגילב פודולסקי מצפון. אזור זה היה טרם המלחמה בשליטת ברית המועצות. שמה של "טרנסניסטריה" ניתן לה לאחר שנכבשה בידי הגרמנים והרומנים בקיץ 1941 מידי ברית המועצות, ונמסרה לרומנים כגמול על השתתפותה של רומניה במלחמה נגד ברית המועצות, ובפועל כמעין פיצוי על קריעתו מידי הרומנים של מרבית שטחה של טרנסילבניה והעברתה לריבונות הונגרית ב-1940. משמעותו השם היא "השטח מעבר לנהר ניסטרו", שמו של הדניסטר בפי הרומנים.

שרה וההורים היו במשך ארבע שנים בגטו ,עד שהמלחמה נגמרה. כשחזרו לצ'רנוביץ  שרה היתה כבר בת שש ורומניה היתה שונה. הכל היה שייך לאוקראינה, וכל הבית היה הרוס. וכשלא היו גנבו להם הכל.

הם היו מאוד חלשים, כי בגטו לא היה אוכל לא היו בגדים ולא היו רופאים. לאחר כשנה, ההורים ביחד עם שרה  ועוד בת שנולדה עברו להונגריה כי הם ברחו מהקומוניסטים. משם עברו לצרפת כי היו רצו להפליג לארצות הברית. אח של אבא שלה סידר להם אישורים אבל הם לא הפליגו בסוף, כי ארצות הברית סגרה את הגבולות לפליטים. הם נשארו בצרפת כשנה וקבלו אישור לנסוע לצ'ילה. בצ'ילה שרה נכנסה לבית ספר , והיתה תלמידה מצטיינת.

בשנת 1960 כשהייתה בת עשרים, עשתה עליה עם הנוער הציוני לישראל, התחתנה ונולדו לה שלושה ילדים. היא עבדה בעיתון "הארץ" ובעלה עבד בתעשייה האווירית.

כעת היא חיה בתל אביב ויש לה עשרה נכדים, שניים סיימו צבא ואחד במסלול חייל האוויר כבר שנתיים.

סבתא מאושרת ששרדה השואה.

הזוית האישית

עילאי: לא פגשתי אותך הרבה, אבל מהפעמים שנפגשנו, את היית נחמדה וכפית, ואהבתי לשמוע אותך מספרת את סיפורך.