מאגר סיפורי מורשת

שמי רונן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, לאה סגל.

לסבתא שלי קוראים לאה היא נולדה בשנת 1951. ללאה היו שני אחיות: מינה, זלטה ואח אחד – ברל. לאה נולדה בליטא בעיר אותנה. המשפחה של לאה גרה ליד אגם ששם היו הילדים משחקים הרבה, אך בחורף אי היה אפשר לשחק באגם כיון שהיה ממש קר, אז היו עושים סקי ורוכבים על מזחלות שלג . בגיל 9 קנו ההורים של לאה את הטלוויזיה הראשונה באותנה והם הזמינו את כולם אליהם הביתה. הבית שלהם היה גדול כיון שאז בתקופה ההיא הסלון היה גדול וחדרי השינה פחות.

ההורים של לאה עבדו ברפואה, אימא שלה עבדה כאחות מוסמכת ואבא היה טכנאי שיניים מומחה. אמנם לאה נולדה אחרי המלחמה, אך זה לא אומר שהפסיקה האנטישמיות, היא זוכרת מקרה שקרה לה: פעם אחת בבית הספר שלאה למדה בו, היה תחרות איות בלטינית ולאה זכתה במקום הראשון. שאר הכיתה שלה לא הצליחו טוב, ואז המורה שלהם אמרה להם מול לאה שהיא מתביישת בהם, כי מישהי שבכלל לא לטינית במוצא שלה אלה יהודיה הצליחה יותר טוב מהם בתחרות האיות. זה ממש פגעה בלאה, וכך לאה אמרה: "לא רק זה היה. האנטישמיות אצלם בעיר הייתהקיימת. היה שם בית כנסת, אבל התושבים הרסו אותו פעם אחת כשהפכו את בית הכנסת למחסן, ופעם שנייה כשהפכו אותו לבית חרושת קטן מאד. לעומת זאת, היו גם אנשים טובים."

פעם אחת, כשסבתא הייתה בגיל שנה וחצי, היא, האחיות שלה והחברות של האחיות שלה היו בדירה והעוזרת שלהם רצתה לצאת מוקדם יותר מהעבודה. באותו הזמן הכינה תפוחי אדמה עלהפרימוס, אז העוזרת אמרה לחברה של האחות שהייתה בסביבות גיל חמש, "שאם היא רואה שאין אש אז שתשים בפנים עוד דלק" ואז יצאה. כאשר החברה של האחות חשבה שאין אש שמה דלק למטה, התחילה שרפה ענקית. כולם ברחו אל הדירה של השכן חוץ מלאה. לאה לא ברחה כי התלהבה מהאורות היפים של האש. השכן שאל: "איפה לאה?" וענו לו: "לאה עדיין בפנים ליד השריפה". אפילו שהשכן היה נכה, הוא  הלך והציל את לאה וכיבה את השריפה עם שטיח.

בשנות העשרים שלה הקשיבה סבתי לביטלס, הם אהבו לרקוד ריקודים קלאסיים וריקודי שייק. לבן הזוג של לאה קוראים רומה, או בשם העברי שלו – ראובן. הם נפגשו באוניברסיטה. כיום יש להם שני ילדים ושישה נכדים.

היום סבתי בישראל. כיצד הגיעו לישראל? הכל התחיל לפני שלאה נולדה. זה התחיל כאשר דוד של לאה החליט שהוא רוצה להגיע לישראל, אך אף אחד לא יכל להגיע לישראל מברית המועצות. למזלו, אשתו הייתה פולניה ולכן יכל לצאת מברית המועצות. אבל מה הסיבה שלאה ומשפחתה עלו לארץ? הרי החיים אז בליטא היו לא רעים בכלל. פשוט – הייתה אנטישמיות גדולה מאוד ואחרי כמה מקרים הם החליטו לנסוע לישראל.

הדרך שלהם הייתה ארוכה ולא קלה. בהתחלה הם גרו בוילנה ונסעו עם רכבת עד מוסקבה (בירת רוסיה) ומשם לישראל. בדרך קרה משהו נורא: כאשר כל המשפחה נסעה, בן דוד של לאה ששמו איציק שכח לנעול את החדר שהיה לו ברכבת. הגיעו גנבים וגנבו לו את כל הכסף ויותר גרוע – הם לקחו לו את האישור לנסוע לישראל, ואז היה צריך לחזור לוילנה כדי לקחת מסמכים חדשים ועוד הפעם לנסוע למוסקבה ולישראל.

הזוית האישית

רונן: לדעתי ללא התכנית הזאת לעולם לא הייתי נקשר לסבתא כמו שנקשרתי אליה פה. סבתא שמחה שאני מתעניין בחיים שלה.