מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארץ עירק בבגדד עליתי ארצה בגיל שנתיים לעיר בית שמש וגרתי במעברות לא היה לנו מים לא היה לנו חשמל גרנו בצריפים ולא היה לנו אוכל קיבלנו במנות עמדנו בתור לקבלת מזון.

היה לנו שובך יונים, עיזים, תרנגולות, ברווזים, עצי פרי רבים וגם לידינו היה רפת של פרות. הכל היה בתוך השכונה.

הגננת והמורה שלי היו מקבוץ צרעה קראו לה עזה. ליד בית שמש לא היו אוטובסים ולא היו מכוניות רבות בשביל לנסוע לירושלים לקח לנו שעות. למדתי בבית הספר "שמי" שנמצא בבית שמש עד כיתה י'. בגיל 17 הפסקתי ללמוד כי לא היה בית ספר בבית שמש וכדי להמשיך ללמוד הייתי צריכה לנסוע לירושלים. אבא שלי לא נתן לי לנסוע בגלל הדאגה, כי הייתי בת יחידה. לכן יצאתי לעבוד בקרן קיימת לישראל. אחרי כן עבדתי בתחנת דלק "אשתאול" בצומת בית שמש בחשבונאות.

ניצה מלכי בגן הילדים במעברת בית שמש

לאחר כחמישים שנה בערך פגשתי באילת אדם שעבד עם בעלי בשירות בתי הסוהר. הוא שאל אותי אם אני מכירה אותו. עניתי בשלילה ואמר שהוא זוכר אותי מאז, לפני 50 שנה, אז עבד במוסך סמוך לתחנת הדלק בה עבדתי.

עליתי לירושלים אחרי מלחמת ששת הימים בגיל 18 בערך כרווקה וגרתי במקור ברוך. עבדתי בבתי ספר ללימודי נהיגה "מולה" ו"בטחון" כפקידה. הם רצו ללמד אותי נהיגה אבל פחדתי ללמוד. בעלי, שהיה חבר שלי אז, למד נהיגה אצלם ועבר בטסט ראשון. למדתי בבית ספר "נפחה" פקידות. לאחר מכן עבדתי בבנק ישראל כשלוש שנים.

כשהייתי בת 22 התחתנתי ובגיל 23 כבר ילדתי את ילדי הראשון. בהמשך ילדתי עוד חמישה ילדים, סך הכל שלוש בנות ושלושה בנים. בגיל 25 נכנסתי לעבוד במשרד החינוך בעיתון "שער למתחיל". כשנסגר העיתון עברתי להיות מזכירה אצל מנהל האגף ועבדתי שם כ-35 שנים, בין היתר כרכזת הדרכת הורים והענקת תעודות לקורסים של משרד החינוך.

ניצה מלכי בבת מצווה משפחתית

אני אוהבת מאוד את ירושלים. כשהייתי צעירה היה כיף לטייל בירושלים וכיף. הייתי מטיילת בעיר העתיקה ובכותל וברחובות ירושלים ברגל בדרך כלל. מקום עבודתי היה ברחוב ממילא, ועשינו קניות בעיר המזרחית אצל הסוחרים הערבים ולא פחדנו.

ביום הכיפורים הייתי בכותל ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים. הייתי עם שני ילדים ובעלי ורצנו מהר לבית. כל הדרך בכיתי כי לא ידעתי מה זה מלחמה ומה יקרה לכן פחדתי על הילדים ואם יקרה לנו משהו בדרך. הגענו בשלום לבית. אז גרנו אצל ההורים שלי.

לאחר מכן עברנו לשכונת פת בירושלים וילדתי עוד ארבעה ילדים. הילדים שלי למדו בביה"ס פת, ולאחר מכן למדו בתיכון בבית ספר דנמרק ובן אחד למד ב"גימנסיה" ובן אחד למד ב"קריית נוער". הילדים שלי התגייסו לצבא: שניים להנדסה קרבית ואחד לפרקליטות, הבת הייתה בחינוך קרבי ושתי בנות שלי התגייסו למשטרה ומשמר הגבול.

לפני מספר שנים היה פיגוע בירושלים ברח' יפו בתוך מקרר בכביש הראשי. אני הייתי בתוך בנק לאומי והילדים שלי היו אצל דודה שלי ליד גן העצמאות. רציתי לצאת ואז הפקיד של בנק לאומי אמר לי אל תמהרי, אני רוצה לעדכן לך את פנקס ה"עובר ושב" ואז קרה הפיצוץ. התחלתי לבכות ורציתי לצאת לחפש את הילדים אך לא נתנו לי לצאת וכך ניצלתי. היו הרבה הרוגים בכיכר ציון וגם פצועים. אחרי כמה שעות יצאתי והתחלתי לצעוק ברחובות. הילדים היו בסדר.

הייתי בכנרת בטבריה עם כל המשפחה הקרובה וכולם נכנסו למים ויצאו מהם חוץ ממני ובת דודי שכמעט טבענו ואף אחד לא הרגיש בכך שלא יצאנו. האזור היה ליד קבר "רבי מאיר בעל הנס". רק בחור צעיר כבן 20 ראה את מצוקתנו, שחה והציל אותנו. כשיצא מהמים כל הגוף שלו היה מלא בשריטות מהסלעים, אבנים וצמחי ים שבכינרת. חמתי גרה בטבריה והיא אמרה לי שארד למחרת שוב לכינרת כדי שאתגבר על הפחד מהמים. כשהלכתי לחוף פגשתי אנשים ממוצא צרפתי שספרו לי שהבחור שהציל אותנו סיפר שהוא הציל אנשים והם לא האמינו לו וחשבו שהלך מכות ובגלל זה היה פצוע. התחלתי לבכות והם שאלו אותי מה קרה וסיפרתי להם את הסיפור שלי. ביקשתי מהם שיתנו לי את מספר הטלפון של הבחור כדי שאדבר איתו והם אמרו שהוא נמצא במצב כאוב. אמרתי אני רוצה להודות לו ולהעניק לו מתנה והם לא הסכימו.

לפני כשנה יצאתי לפנסיה. כעת אני לומדת בבית ספר קשת בבית ספר למבוגרים ועוזרת לנכדים. אני לומדת את המקצועות: יהדות, צילום, ביולוגיה, מחשבים, ופוליטיקה. השעורים מעניינים וגם התלמידים-הגמלאים, נחמדים.

לפני כשבועיים היינו בביקור באוניברסיטה העברית בו ערכנו ניתוח לב וריאות לחזיר וזה היה מאוד מעניין.

אני מבקרת גם ב"בית הופמן" בהרצאות  וזה נותן לי סיפוק רב להיות שם. בעלי עבד בשירות בתי סוהר בלוגיסטיקה. כעת הוא פנסיונר ועוזר לילדים. הילדים שלי נשואים ומפוזרים בכל הארץ.

בן אחד שלי עובד בהייטק, בן אחד עובד בבנק, בן אחד עובד בחברת טבע, בת אחת מורה, בת אחת שוטרת ובת אחת במשמר הגבול. הילדים שלי מפוזרים בכל מיני ערים: גבעתיים, רמת גן, רעננה, מבשרת, ירושלים, מעלה אדומים וירושלים בקרית משה. יש לי נכדה בגיל 16 שמתנדבת במגן דוד אדום ומפנה חולים לבתי חולים. אני מאוד נהנית מכל הנכדים, גם הקטנים שבכיתה אלף וגם הגדולים שבחטיבות ביניים וגם התינוקות.

אני נהנית מאוד מהמקום שבו אני גרה. אני גרה בקומה ראשונה בבית עם גינה, ואוהבת מאוד את הבית.

הכל קרוב לבית שלי – חנויות, קניון "מלחה", איצטדיון "טדי", ה"ארנה", "תחנת הרכבת הראשונה" ואיזור התעשייה תלפיות. זה נוח מאוד וגם קרוב לתחנת האוטובוס ולרכבת.

הבן שלי דוד השתתף במבצע חומת מגן שפרץ בחג פסח, במרץ 2002. הייתה לו תינוקת בת 40 יום באותו זמן. הוא היה מפקד בצבא. התפללנו הרבה והשם עזר והוא חזר בשלום, ושיעזור תמיד לכל עם ישראל.

ביום חמישי האחרון הבן שלי, דודו מלכי, קיבל תואר של רב ברבנות וזה היה מאוד מרגש. הטקס התקיים ב"בית כנסת ישורון" במעמד הרבנים הרב הראשי האשכנזי דוד לאו, הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף. גם הבן של הרב בני לאו קיבל תואר רב באותו טקס.

תשע"ו