מאגר סיפורי מורשת

שלום לכולם, שמי רפי לוי והיום אני אספר לכם על עצמי. אז אני אתחיל במקור שמי, רפי: אבי נפצע ברפיח שליד סיני וזה היה בזמן שאמי הייתה בהריון שלי, אז הם מצאו לנכון לקרוא לי רפי. נולדתי בבית החולים הלל יפה שבחדרה.

הסביבה בה גדלתי – שכונת רמת חן, רחוב הארי שבנתניה – כולם שם היו כמעט כמו משפחה. אני ומשפחתי גרנו בבית קרקע פינתי, היו בו תשעה חדרים ורחוב אחד ליד ביתנו היה בית כנסת שאבי בנה. מאחורי הבית היה לנו דיר עזים וכבשים שהיינו מטפלים בהם והן היו מייצרות לנו חלב כל בוקר.

שם אבי הוא אבי לוי, שם אמי שרה לוי. אבי היה מנהל עבודה בחברת מקורות ואמי הייתה עקרת בית. משפחתי הייתה המשפחה היחידה בשכונה שלי שהייתה לה מכונית. גם הייתה לנו טלווזיה בצבעים שחור לבן, ואם היו משדרים חדשות כל השכונה הייתה באה לביתנו והיינו צופים כולם בחדשות. רוב הזמן אני וחבריי היינו משחקים או בשטחים הפתוחים או בשדות, והמשחקים שרוב הזמן היינו משחקים הם: מוטרס, סטנגה וגם לפעמים היינו מאלתרים. לדוגמא: היינו לוקחים מקל וכדור טניס קטן וככה היינו משחקים.

רוב הדברים שאכלנו ביום יום היו בעקר דברים על בסיס קמח, פתות, לחוח, עג'ין, חביטו, מרק תימני. המאכל האהוב עליי היה בכלל נקניקייה בלחמניה.. הממתקים של התקופה היו קרמבו, סוכריה על מקל, ליקריץ. בכל ערב שבת בקידוש היינו יושבים כל המשפחה ואוכלים מרק תימני שאמי הייתה מכינה.

שם בית הספר שלי היה "תחכמוני", אני ממש אהבתי את בית הספר הזה. המקצועות שלמדנו בבית הספר הם חשבון, אנגלית, אלגברה, תנ"ך, תוש'ב"ע, היסטוריה. היחסים שלנו עם המורים בבית ספר היו בעיקר מבוססים על כבוד ומשמעת. תמיד היה תלמיד 'תורן' שהיה פותח ומקבל את המורה בבוקר וכל הכיתה הייתה עומדת לקראתו. העונש המקובל שהיה בבית הספר היה לעמוד בפינה. לבית הספר היה נהוג להגיע בתלבושת אחידה שהייתה מורכבת מחולצה כחולה ומתחת "ציצית" ומכנס שחור אחיד. המורה שהכי התחברתי אליו היה המורה לאנגלית. קראו לו קמין וזה גם היה המקצוע האהוב עלי בתקופת בית הספר. המקצוע אליו פחות התחברתי היה הנדסה.

לחבריי הקרובים ביותר קראו עמוס נפרי, אבישי בשרי, אסף תצ'בה, אראל סמנרי, שמעון לוזון. המוזיקה שאהבתי בילדותי: להקת הרולינג סטון (האבנים המתגלגלות), "סגול כהה", מייק בראנט. אמצעי הבידור באותה תקופה היו פטיפון, מערכת תופים וכלי נגינה שונים. אמצעי התקשרות היו טלפון ציבורי המופעל על ידי אסימונים, טלוויזיה שחור/לבן, רדיו.

בשנות בגרותי התגייסתי לצה"ל, שם הכרתי את אישתי, יפה לוי. בסיום השירות הצבאי נישאנו והפכנו לבעל ואישה. נולדו לנו שלושה ילדים: רועי הבן הבכור, עדי הבן האמצעי, ושרית בתי הקטנה. כיום אני גר בנתניה באותה סביבת ילדותי, אני סבא מאושר לעשרה נכדים. אני עובד בחברה הנקראת "י.ג.ל" ושם אני מנהל את מערך המכירות ומשמש משנה למנכ"ל.

הזוית האישית

ליאן הנכדה: העבודה המשותפת הייתה לי ממש מהנה ומחברת, זה היה זמן איכות עם סבא.