מאגר סיפורי מורשת

לסבא שלי קוראים וולודיה שפירו הוא נולד ב 1937 בתאריך ה-31 במאי.

הוא נולד בעיר לנודה והוא ומשפחתו התגוררו בבית קטן מעץ. הם היו ארבעה ילדים, ולידם גרו חברי משפחה וקרובי משפחה.

בילדותו הם חגגו את כל החגים שהיו פעם, וגם את החגים של הישראלים. החג האהוב עליו הוא השבעה בנובמבר. בילדותו, הם שיחקו קלאס וכדורגל, ולפעמים כשהם הלכו לטיול ארוך, הם עברו בין בתי הספר ושיחקו איתם כדורגל. הם טיילו ליד הנהר שמוביל לאגם בשם ביקל. הם עשו שייט על ספינה, וכשהם הגיעו לתחנה הם אכלו ושיחקו כדורגל, עם אנשים מבתי ספר אחרים.

לסבא שלי היה קשה לעלות לארץ כי היו לו ברוסיה הרבה חברים. אבל אז ברוסיה השליט לא היה טוב ליהודים, והם נהיו קומוניסטים.  ב1968 כשהם עלו לישראל הוא היה כבר בפנסיה. הוא היה בן שישים ושלוש.

הם שטו לארץ בספינה לנמל חיפה, ומשם הגיעו  לירושלים. הם טיילו בעיר והיו בהרבה מקומות תרבותיים. העלייה לארץ היתה לו ממש קשה. היה לו קשה לעבור למקום חדש, כי כל האנשים שהוא הכיר נשארו ברוסיה, והוא התקשה לתקשר עם אנשים חדשים, כי הוא לא ידע את השפה. אבל בסוף הוא התרגל.

כשהוא היה בבית הספר הוא השתתף בחוג אגרוף, כי החוג היה בחינם, והוא היה אלוף האגרוף הכי טוב בעיר. והשתתף בתחרויות בעולם. בתקופת הבגרות הוא המשיך בחוג האגרוף. הוא נסע לארצות אחרות, אבל הוא לא אהב להיות בבית הספר וללמוד, בגלל זה כשהוא גדל הוא שירת בצבא. בצבא הוא היה מפקד והשתתף במלחמה בסין. הוא שירת בצבא עד הפנסיה.

סבא וסבתא נפגשו בגלל המשפחות שלהם, שהיו חברים ושכנים. כשסבא היה בצבא הוא לא חשב על בת זוג אבל המשפחה שלו רצו שהוא יתחתן,  עם מי שיבחר. וגם המשפחה של סבתא חיפשה מי יכול להתחתן עם הילדה שלהם. המשפחה של סבא והמשפחה של סבתא, הבינו שהם רוצים את אותו הדבר בשביל ילדיהם, וסבא וסבתא התחתנו. אבל הם לא אהבו אחד את השני, כי הם לא בחרו אחד בשנייה. כשהם גדלו קצת, הם הבינו שיש להם הרבה דברים משותפים, והיום הם אוהבים אחד את השני.

הזווית האישית

לב הנכד: היה לי כייף ומעניין לשמוע את סבא. נהנתי לבוא לסבא ולדבר איתו אבל באותו הזמן, זה היה לי חדש ומוזר.