מאגר סיפורי מורשת

שמי אלכסנדר גולוב, נולדתי ב- 3 במרץ בשנת 1947 בעיר בשם מינסק (בארץ בלארוס). עד מלחמת העולם השנייה, 50 אחוזים מהתושבים במינסק היו יהודים. כל משפחתי נולדה במינסק. אבא שלי, מיכאל גולוב ואימא שלי, הילנה גרינגאוז, היו ממשפחה יהודית מהזמן בו התחילה מלחמת העולם השנייה. אימא שלי היתה בת 15 ובתוך שבוע הנאצים השתלטו על בלארוס.

בזמן מלחמת העולם השנייה, סבא שלי אהרון, אח של אימא שלי ואבא הלכו לצבא האדום ביחד להילחם נגד הנאצים. סבא שלי, רחמיאל, התגייס לצבא האדום בשנת 1940, אתו גם אח של אבא שלי, ארקדי. באמצע יולי 1941, הנאצים עשו גטו מלא על כל בלארוס. הבית של הקרובים שלי מצד אימא היו באמצע הגטו. סבתא שלי מצד אבא, אסנה, עם הבת שלה שרה ושני הילדים של שרה נשארו בבתיהם באמצע הגטו.

אני הכי מחובר ומעריך את אימא ואבא שלי ואת שני הסבים שלי רחמיאל ואהרון, מפני שחייהם היו מאוד קשים: הם נלחמו בנאצים, היו חלק מהפרטיזנים ועדיין נלחמו, למרות שאיבדו את כל משפחתם. 

העלייה לארץ ישראל היתה בפברואר 1991. אני ומשפחתי תמיד היינו חלק מהאוכלוסייה היהודית וזו הסיבה בגללה עלינו לארץ. קיבלנו הצעות לעלות לארה"ב מאחיות של אימא, אבל אבא שלי מיכאל אמר שלא נצא לעוד גלות ושמקומנו הוא  בישראל.

עלינו ממינסק לוורשה ברכבת ואחר כך במטוס לארץ מוורשה בזמן המלחמה בעיראק. היינו מעט מאוד נוסעים במטוס וכאשר נחתנו לא היה בטרמינל אף אחד, חוץ משומרים חמושים בעוזי ועוד משפחה אחת שטסה איתנו. לאחר הקליטה בטרמינל נסענו במונית להרצליה.

ילדותי

נולדתי במינסק והתחלתי ללמוד בבית ספר רגיל. אחר כך למדתי באוניברסיטה בתור מהנדס טכני. שיחקתי בשחמט, כדורגל והתאמנתי בתור מאגרף מגיל 12 במשך שמונה שנים.

בשכונתינו חצי מהאנשים היו יהודים ובכיתה גם חצי מהילדים היו יהודים.  כל חבריי היו יהודים. חברי היה גר לידי ותמיד שיחקתי איתו ושיתפנו את אחד השני במה שקרה והוא היה יהודי.  

תקופת לימודי

בתקופת הלימודים שלי היו לי ציונים מאוד טובים במתמטיקה, קיבלתי את הציונים הכי טובים ואהבתי את המקצועות היסטוריה וגיאוגרפיה. בבית הספר עד האוניברסיטה למדתי את כל המקצועות שקיימים גם כיום, ובאוניברסיטה למדתי להיות מהנדס טכני. אני זוכר את המורה למתמטיקה שלי כי היא היתה חכמה ומחנכת טוב ולימדה את כולם באופן המיטבי. עוד אני זוכר שתמיד שיחקנו בהפסקות כדורגל. החוויה שעזרה לי בלימודים הוא הידע שהמורה למתמטיקה שלי לימדה אותי, עד היום אני משתמש בו, הוא ידע יעיל ביותר. 

 שירות צבאי

אחרי האוניברסיטה עבדתי שנתיים במפעל ואחרי זה קראו לי לצבא. 

בזמן האוניברסיטה היה לנו יום בשבוע בו נערכו אימונים שמכינים אותנו לצבא. כשסיימתי את האוניברסיטה ואת האימונים קיבלתי דרגת קצין. כאשר קראו לי לצבא פיקדתי על פלוגה של טכנאים. בצבא צברתי חוויות שלימדו אותי להנהיג ולדעת לשמור על עצמי יותר טוב. 

 מקצוע ועיסוק

לאחר השירות הצבאי עבדתי בתור מהנדס טכני למכונות. עבדתי בתוך מפעל ענק של חברה גדולה והייתי אחראי על חלק מהאנשים במפעל. רציתי לעבוד במפעל הזה כי עבודתי עניינה אותי ורציתי להרוויח כסף טוב. קיבלתי חוויה שלימדה אותי לעבוד עם אנשים ביחד וללמד אנשים.  

כיצד הכרתי את אישתי

אימא שלי ואבא שלי אשתי, יעקב, היו ביחד בגטו והיו ביחד במקום ההברחה של הפרטיזנים היהודים. לאחר מלחמת העולם השנייה, אשתי ואבא שלה חיפשו דירה למחיה. אימא שלי ראתה אותם ואירחה אותם אצלנו, ואז ראיתי אותה והתאהבתי בה. אחר כך יצאנו לדייט והתחתנו כמה שנים אחרי כן. 

כשהייתי בצבא נתנו לי ולאשתי דירה לגור בה במשך חודשיים. אחרי שהשתחררתי מהצבא נולדה לי הילדה הראשונה שלי. הייתי מלא שמחה והתרגשתי. שמונה שנים לאחר מכן נולד לי בן נוסף, זה היה אירוע ממש משמח מבחינתי כי קראתי לו רומן על שם סבא שלי. כל ילדיי נולדו בבלרוס. כשנכדיי נולדו זה היה מרגש, ואז – שהנכד הזכר הראשון נולד, זה היה הכי מרגש עבורי, מפני שהחזקתי אותו בברית המילה שלו. 

האירוע שכל המשפחה שלנו חגגה יחד היה יום הולדתי 75, האירוע זכור לי לטובה. מה שמיוחד ביום הולדתי זה היה שכולנו הלכנו למסעדה  והצטלמנו שם ביחד לכבוד יום הולדתי.

סדר יומי

סדר היום שלי הוא לקום בבוקר, להתמתח לפחות 15 דקות, לאכול ארוחת בוקר, לאכול פרי, לעבוד שעתיים. לאחר מכן אני אוכל ארוחת צהריים, רואה טלויזיה, עוזר לאשתי להכין אוכל או לנקות את הבית. לאחר מכן אנחנו אוכלים ארוחת ערב, אחריה אני משחק שחמט והולך לישון. 

תחביביי הם לשחק שחמט, לשחק בקלפים ומשחקי חשיבה. החלום שלי הוא שלכל ילדיי ונכדיי יהיה שמח ונעים לחיות בארץ, ושכל חלומותיהם יתגשמו. כיום יש לי שבעה נכדים ואני גאה בנכדיי על הציונים הטובים ועל הספורטיביות שלהם. 

 מסר לדורות העתיד מאת סבא שלי

היה לנו הכל בבלארוס, אבל בכל זאת טסנו לישראל, עם שש מאות דולר ושתי מזודות בשביל להקים משפחה בישראל ובשביל שבעתיד יהיה לנו יותר טוב. מוסר ההשכל כאן הוא שתמיד צריך לדאוג לעתיד ולא להיתקע בעבר. 

הזוית האישית

סבא אלכסנדר: נהניתי מאוד לספר לנכדי את שורשי: היכן גדלתי, מי היו הוריי, לספר לו על עיסוקי והיכן שירתי בצבא. אני מאחל לנכדי שרק יצליח במה שעושה ושתמיד יהיה לו שמח.

אדיר הנכד המתעד: נהניתי מאוד להקשיב לסבי מדבר ולמדתי עליו דברים חדשים שלא ידעתי עליהם. אני מאחל לסבי שתמיד יהיה לו שמח ושתמיד ירגיש טוב.