מאגר סיפורי מורשת

עדנה דוד היא אישה עם סיפור חיים מרתק. הסיפור שלה מתחיל בבית חולים הדסה שנמצא בירושלים בו נולדה בתאריך 9 לנובמבר 1946.

אם חושבים על זה, הסיפור של כולנו מתחיל בלידה שלנו, השאלה לאן הוא מתגלגל משם ולאן הוא לוקח אותנו. אימא שלה, אסתר, נולדה בארץ ואבא אברהם נולד בפרס. הוא עלה לארץ בגיל 18, פתח עסק למכירת שטיחים, הכיר את אימא שלה אסתר, הם התחתנו, והביאו לעולם שלושה ילדים: בן בכור ושתי בנות.

הם גרו ברמת גן בבית עם גינה. עדנה אומרת ש״בחצר הבית היה עץ מאוד גדול שעליו אחיה יוסי וחבריו בנו בית עץ״. לפני כמה שנים היא חזרה לבית לראות מה השתנה מאותה התקופה, והיא שמה לב שבית העץ עדיין קיים. השכונה הייתה נדיבה ואכפתית לתושבים שבה כולם היו בקשרים טובים עם כולם וכולם הכירו את כולם. עדנה מספרת שהיא מתגעגעת לקשרים הללו ושהם היו מופלאים. היא זוכרת תקופות שבה כל השכנים היו הולכים יחד לים ומשחקים גוגואים, קלאס, חמש אבנים… בקיצור – ילדות מופלאה.

אביה היה נוסע לאירופה הרבה כי הוא היה צריך לייבא שטיחים לעסק שלו. 'על הדרך' הוא הביא למשפחתם בגדים מודרניים שבאותה התקופה לאף אחד אחר לא היה בארץ. הוא מאוד רצה לחזור לפרס וכך היה… כשעדנה הגיעה לגיל 8 כל המשפחה נסעה יחד לפרס למשך עשר שנים, עד שהיא הייתה בת 18.

בבית הספר בפרס למדו פרסית ואנגלית כך שהיא לאט לאט התרגלה לשפה ו״אימצה״ אותה. היו משפחות שהגיעו לשליחות בפרס מישראל, הן חיפשו עוד משפחות ישראליות כדי להתחבר איתן וכך המשפחות נפגשו והתקרבו מאוד. הם סייעו למשפחות שהגיעו עם התרבות של פרס ועזרו להם בתקופה במהלכה חיו שם. אותן המשפחות היו מקבלות וילות ומכוניות מאותה הסוכנות שהן הגיעו ממנה, המשפחות היו נוסעות יחד לטיולים והתחברו למשפחה של עדנה עד כדי כך שהם בכו כשהם נאלצו לחזור.

לאחר עשר שנים, משפחתה של עדנה החליטה לחזור לארץ, כתושבים חוזרים. אבא שלה קנה דירה בחולון ומאז הם גרים שם. בזמן שהם הגיעו, עדנה הייתה בת 18, כך שהיא הצטרכה להתגייס לצבא אך היא הצהירה שהיא דתייה ובכך ניתן לה פטור למרות שהיא הייתה חילונית. בגיל 26  התחתנה עדנה ונולדו לה שתי בנות ובן והם הביאו לה 11 נכדים: שש בנות וחמישה בנים.

עדנה לא הייתה צריכה לעבוד כיוון שבעלה היה קבלן בניין, כך שהיה להם כבר בית. בשנים הללו במהלכן היא לא עבדה, למדה עדנה והוציאה תארים של הנהלת חשבונות ומזכירה בכירה. לאחר סיום הלימודים התחילה עדנה לעבוד בעיריית חולון.

עדנה זוכרת מהתקופה שהיא הייתה בפרס את המשפט ״דוסת דורם״ שזה אומר בעברית – אני אוהבת אותך.

הזוית האישית

עדנה דוד לומדת בכיתת ותיקים בתיכון אילון בחולון. עמית יונה מכיתה ח' נפגשה איתה, ראיינה אותה וכתבה את סיפורה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, שהובלה על ידי תלמידי כיתה י"א: מור לשץ, נועה קוסטיקה ואריאל צדקה, התשפ"ב 2022.