מאגר סיפורי מורשת

שמי אניטה, נולדתי בשנת 1956 בעיר מנהיים בגרמניה. נקראתי על שם חברתה הטובה של אמי. גרתי בבית בן שלוש קומות, עם גינה גדולה ובריכה פרטית. השכונה הייתה אנטישמית והשכנה המבוגרת לא נתנה לילדיה לשחק איתי ועם אחיי. היינו חברים בבית הכנסת היחיד במנהיים והיינו הולכים אליו כל יום שישי. בכל יום שישי למדתי בבית ספר יהודי (בית ספר של יום שישי), שם היינו משחקים ולומדים עברית.

אימא שלי הייתה אחות ואבא שלי היה אדריכל ובזמנו החופשי היה צייר. אימא שלי מאוד דאגה למשפחתי ואני זוכרת אותה כאישה חמה ומכילה.    אבא שלי היה עצמאי ועבד בשעות לא רגילות ושיחק איתנו (בעיקר בלגו) בשעות שהיה בבית. אימא שלי בישלה כל יום אוכל גרמני כגון כרוב ממולא, דג מלוח עם פירה וכדורי בשר ברוטב לבן. למדתי בגימנסיה הומניסטית במנהיים. שיחקנו קלאס, גומי ומחבואים.

העלייה לארץ

עליתי לארץ בגיל 12 בתחילת 1969 ועברתי לגור בירושלים. הגענו לאולפן קטמון ט' בירושלים וקיבלנו דירה קטנה של שלושה חדרים, שם גרנו במשך חצי שנה.

שני אחיי ואני כבר למחרת הגיענו הלכנו לבית ספר ולגן. למדתי בבית ספר עממי לוריא ולאחר חצי שנה ידעתי לדבר ולכתוב בעברית. התחלתי ללמוד בבית ספר תיכון בשנת 1970 ואני זוכרת במיוחד שהייתה אופנה בה כולם היו עם שיער ארוך ופרוע. אהבתי במיוחד אנגלית, צרפתית, פיזיקה, היסטוריה, תנ"ך וספרות. שיחקנו חמש אבנים, גומי וקפיצה בחבל. בתקופה זו השתתפתי בחוג ריקודים סלוניים ובכל יום שישי היינו נפגשים באחד הבתים ורוקדים.

זכרונות מהשכונה

בשכונת קטמון ט' בה גדלתי היה ילד, דוד שמו, שאהב להרוג חתולים ולתלות אותם. מעשה שזעזע אותי ונשאר בזכרוני עד היום. אני זוכרת גם שבמכולת השכונתית דחפו את המוצרים המקולקלים בחלק האחורי של המקרר. כבת למשפחה שהגיעה מגרמניה וגדלה על תרבות של ארגון וסדר, הדבר נראה לי חריג ולא היה קל לקבל זאת.

תקופת הצבא

התגייסתי לנח"ל בשנת 1974 בהיותי בת 18, שירתנו בישובים על הגבול עם ירדן. תפקידנו היה לשמור ולתחזק את הישובים. ביישוב האחזות המצפה עבדתי במשך כשמונה חודשים בכרם ובמטבח אבל בעיקר בבית ילדים, והשמות שנתתי לשניים מילדי, עינת ואיתי, הם שמות שהכרתי בבית הילדים.

בשנת 1975 עשיתי טירונות חצי קרבית ולאחר מכן קורס חובשות, שארך שלושה חודשים. בסיומו חזרתי לנח"ל. שירתי כחובשת. בשנת 1977 חזרתי ליישוב האחזות המצפה לשנת שירות נוספת ללא תשלום.

לימודי רפואה והקמת משפחה

השתחררתי בגיל 20 מהצבא והחלטתי ללמוד רפואה. עד תחילת שנת הלימודים עבדתי כמדריכת תיירים בבית שג"ל, שם ליוויתי ותמכתי באנשים בימיהם האחרונים. בגיל 22 התקבלתי לבית ספר לרפואה בבאר שבע. התגוררתי עם שלושה שותפים בדירה לא רחוקה מהאוניברסיטה ואהבתי את הלימודים.

בשנה הראשונה ללימודים הכרתי את חיים שלימד אותנו פיזיקה ונתן גם שיעורי עזר. חיים היה בשנתו החמישית לרפואה ובשנת 1980 התחתנו. בשנה השלישית ללימודיי נולדה בתנו הבכורה מיכל. אמי וחמותי עזרו לנו לגדל את מיכל ושמרו עליה בזמן שלמדנו. אני זוכרת שהייתי חוזרת הביתה כל כמה שעות כדי להניק. כשנה וחצי לאחר הולדת בתנו הבכורה נולדה בתנו השנייה עינת. בהמשך נולדו לנו שני ילדים נוספים, נועה ואיתי.

כיום מיכל נשואה, נולדו לה שלושה ילדים והיא עובדת כרופאה גניקולוגית. עינת נשואה, יש לה שני ילדים ועובדת בחברת סטארט אפ. נועה נשואה, יש לה שני ילדים והיא עובדת כמורה. הבן איתי עושה דוקטורט בפיזיקה.

הזוית האישית

סבתא אניטה: נהניתי מאוד לעבוד עם נכדתי. היה מרגש ומעניין להיזכר בחוויות מהעבר הרחוק.

עלמה: היה לי מאוד מעניין לעשות את התיעוד עם סבתא שלי וללמוד על החיים שלה. למדתי על על תקופת ילדותה ובגרותה דברים שלא ידעתי. תכנית "הקשר הרב דורי" קירבה אותנו.