מאגר סיפורי מורשת

שמי איתי שוורץ אני משתתף יחד עם סבתא שלי בתכנית הקשר הרב דורי, ובחרתי להשתתף בתכנית יחד עם סבתר שלי, לאה שוורץ.

סבתא לאה מספרת:

"נולדתי בתאריך 11.11.1945, בעיר גורקי ברוסיה להורים ניצולי שואה. בילדותי גרתי עד גיל 11 וחצי בפולין בעיר וורוצלב. בפולין אחרי המלחמה ההורים שלי קיבלו עבודה בעיר ווראצוב. אימא שלי הייתה מהנדסת כימיה ואבא שלי היה מהנדס מכונות, שניהם עבדו במפעל לייצור נשק.

בילדותי הלכתי לגן שהיה במפעל של אבא שלי והיה לנו שם משחקים. הגן היה יפה ומלא עצים וכולם תמיד רצו להישאר בגן, לכל הילדים בגן הייתה תלבושת אחידה, למשל: כל הבנות היו עם סרט על הראש. בתקופת הילדות היו לי הרבה חברות אחת מהם היא מריה וחיה בגרמניה ואנחנו בקשר עד היום.

ילדות

הילדות שלי הייתה מאושרת. גדלנו בבית עם מטפלת שמנקה ומבשלת ולוקחת אותנו לגן. עד כיתה ה' למדתי בפולין ומה שאני זוכרת הכי טוב זה הספרים המצוירים. בכיתה א' הכל היה יפה והיה צריך לכתוב ממש מדויק היה חשוב למורה דיוק אסור היה לקשקש ולרשום לא מדויק.

העלייה לישראל

בשנת 1954 ההורים שלי הגישו בקשה לעלות לארץ ישראל וקיבלו אישור, שלוש שנים אחרי כן, בשנת 1957. שהגענו לארץ הגענו ישר לאולפן וגרנו כמה ימים במלון ריץ בנתניה ומשם המשכנו למעברה. במעברה קיבלנו עזרה מדודה לאה והבנים שלה. דוד חיים, (בעלה של דודה לאה), מאוד עזר  להורים שלי. דוד חיים גידל פירות וירקות  ומכר אותם בשוק החשמונאים. היו לו בתי קירור עם ירקות וכל שבוע היה מביא לנו הרבה אוכל.  דודה לאה (אשתו)  הייתה דתייה והם תמיד היינו מזמינים אותנו לקבלת שבת.

גרנו במעברה שנה וקצת לאחר שההורים שלי עבדו וחסכו קנינו דירה בבת – ים.  דירת שלושה חדרים נחמדה וכך יצאנו מהמעברה. המעברה הייתה חוויה לילדים כי הכרנו הרבה אנשים מכל העולם עם מגוון שפות ותרבויות, היינו שרים ביחד. במעברה הייתי עד כיתה ו'.

בילדותי נהגתי לבלות בצפייה בסרטים, קריאת ספרים, קפיצה בחבל, קלאס ובגולות .אהבנו מאוד לטייל עם ההורים ובכל הזדמנות שהייתה יצאנו לטייל. בילדותי לא היו מחשבים ולא אייפד ולא טלוויזיה ולכן העסקנו אחד את השני בשיחות, משחקי קופסא וקריאת ספרים. הייתי מסכמת שהאירועים המיוחדים שחוויתי עם עלייתי לארץ ישראל היו: השפה הזרה, החברים החדשים ובית הספר החדש.

בבית הספר היסודי הכרתי את שתי חברותי הטובות, שעד היום אנחנו בקשר יומיומי: אלה וצילה. הכרנו בבית ספר, צילה ניגשה אליי וביקשה לשבת לידי ומאז אנחנו החברות הכי טובות עד היום. צירפנו אלינו את אלה ומאז אנחנו החברות הכי הכי טובות עד עצם היום הזה.

ילדות בגרות והשירות בצבא

למדתי בבית ספר תיכון בבת ים, בבית הספר שלי לא היה עונשים. המקצועות שאהבתי היו: כימיה פיזיקה ומתמטיקה, הצטיינתי במקצועות המתמטיקה והכימיה. החברים בילדותי בבית הספר הם חברים שלי עד היום ואני נוהגת להיפגש איתם לעיתים קרובות עם החברים שלי בפולין אני נפגשת פעם בשנה.

בצבא שירתי בכור האטומי וגרתי בעיר דימונה. מאוד נהנתי בשירות הצבאי שלי. היה לי שירות צבאי נהדר, בהתחלה גרנו בפיקוד דרום ולאחר מכן עברנו לדירה בדימונה גרנו בדירה עם עוד חיילים וחיילות. כל ערב היו מביאים לנו הצגות, מופעי בידור והיה ממש כיף.

חיי משפחה

בשנת 1965, התחתנתי עם גרשון שוורץ ז"ל וירדנו לגור באילת. בשנת 1973 עברנו לגור בהוד השרון ביחד עם שני הבנים שלנו אלון וארז ושם נולד הבן השלישי שלנו – ערן. אני ובעלי נסענו לטייל עם הילדים בארץ ובחו"ל. המלחמות בארץ השפיעו עלי כיון שהיו לי ארבעה גברים בבית (הבעל והבנים) וכולם הלכו לצבא, בזמן המלחמה הם גויסו למלחמה וכך נגרמה לי בכל פעם דאגה רבה.

גרשון ז"ל

את בעלי גרשון פגשתי בכיתה י'. חבר של צילה הביא אותו למסיבת ריקודים ומאז היינו ביחד. הקמנו משפחה והיינו יחד עד יומו האחרון.

גרשון נולד בפולין בתאריך 19 באפריל 1942 וגר בפולין אצל משפחה אומנת שקיבלה אותו למשמרת אחרי המלחמה (מלחמת העולם השנייה). במלחמה מסרו אותו ואת אחותו לבית יתומים יהודי בצפון פולין וכל שאר המשפחה נשלחה למחנות השמדה. זכור לו שהוא נדד לעוד בית יתומים אחר ומשם עבר לבית יתומים בקרקוב שם היה עד שנת 1957, השנה בה עלה לארץ ישראל, במסגרת העלייה שארגנה עליית הנוער.

בשנת 2000 עשינו טיול שורשים לפולין, ביקרנו בבית היתומים של גרשון. גרשון הראה לנו את המיטה בה ישן וסיפר שמכיוון שהגיע מאוד קטן לבית היתומים, היה צריך להיאבק על המעמד שלו בבית היתומים ולפעמים כשיצאו הילדים היהודים מחוץ לבית היתומים, הם קיבלו מכות מהילדים הפולנים מסביב.

גרשון נהג לבלות בילדותו עם ילדים מבית יתומים והשתתף בתחרויות ספורט כמו: שחיה, הדיפת כדור ומשחקי כדורגל. בזמנו הפנוי היה מתעניין במוזיקה. תקופת הילדות הזאת שונה כי הוא גדל בלי משפחה. המשפחה היחידה שלו הייתה החברים שהיו אתו בבית יתומים.

הוא קיבל מדליות הצטיינות ועלה לארץ עם עליית הנוער בשנת 1957, יחד עם כל הילדים מבית היתומים שלו והם הגיעו כולם לקיבוץ שם אימצה אותם משפחה. הטרגדיה הגדולה הייתה, שבזמן שבאו לקחת את הילדים ולהעלותם לארץ, אחותו תרזה הייתה מחוץ לבית היתומים, כי הלכה לפעילות כלשהי במסגרת הפעילות השוטפת, לא ניתן היה לחכות לה ולבסוף היא לא עלתה לארץ עם אחיה.

תרזה חיה בפולין, הצניעה את יהדותה ומשתדלת להתנהג בצניעות. היא מעולם לא התחתנה ולא הביאה ילדים. גם גרשון וגם תרזה לא ידעו שיש להם שרידי משפחה מהשואה הם חשבו שכולם ניספו. בשלב מסוים איתרתי את תרזה, אחותו, דרך מסמכים שהשיגה לי חברתי הטובה מפולין וככה הצלחתי להפגיש בין גרשון לאחותו במפגש מרגש במיוחד ברכבת בפולין. תרזה לא רצתה לעלות לארץ ונפטרה כמה שנים מאוחר יותר אחרי המפגש.

סבא גרשון, השתתף בכל מלחמות ישראל: מלחמת יום כיפור, ששת הימים ומלחמת לבנון. בהתחלה היה בשירות סדיר בצנחנים ומאוחר יותר עבר להנדסה קרבית למחלקת חבלה. הוא למד בקיבוץ עד לכיתה יב' ולאחר מכן למד חרטות ותכנות מכונות וביקורת איכות. המקצועות שגרשון אהב בבית הספר היו: ספורט, ספרות, גאוגרפיה, היסטוריה ומוזיקה.

החברים שלו מבית היתומים הפכו להיות המשפחה שלו. גם בגיל ילדות וגם בגיל ההתבגרות עד סוף החיים אני וגרשון המשכנו לשמור על קשר מאוד הדוק איתם, תמיד דאגנו להיפגש איתם, לפחות פעמיים בשנה ובאירועים שאנחנו מארגנים וגם באירועים משפחתיים כמו: חתונות, בר מצווה וכד…

הזוית האישית

איתי: למדתי רבות מהסיפורים שסבתא סיפרה לי, עליה, על ההיכרות עם סבא שלי, גרשון, על השירות הצבאי שלה, במה עבדו ההורים שלה? ואיך היא בילתה בילדותה?. נהנתי מאוד לשמוע את הסיפורים. למדתי על עצמי שאני מאוד אוהב להקשיב לסיפורים.