מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית יוסופוב, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, מלכה (מאיה). יחד תיעדנו את סיפורה.

חלק א – בית ההורים

סבתי מאיה נולדה בתאריך 1.5.1954 לשני הורים ממוצא בוכרי, שהתגוררו בדושנבה שבתוך טג'יקיסטן המוסלמית (אסיה התיכונית).

בילדותה של מאיה סבתי, הוריה העניקו לה שני שמות, כיוון שאז בטג'יקיסטאן היה משטר קומוניסטי ומסוכן שידעו שהיא יהודייה. המשטר הקומוניסטי פעל למען התבוללות היהודים. השם מאיה הוא שמה הרוסי ומלכה הוא שמה העברי, חבריה הרוסים כינו אותה מאיה ומשפחתה בבית כינתה אותה מלכה. סיבה נוספת לשמה הוא כי היא נולדה בראשון לחודש מאי.

לאימה קראו ציפורה שרה שמעונוב ז"ל לאחר שהתחתנה נהפכה לגאולייב. ולאביה קראו חיים, חייקה גאולייב ז"ל. למלכה יש שני אחים גדולים. שמו הרוסי של האח הבכור הוא בוריס ושמו היהודי הוא בכור, כיוון שגם היה האח הבכור בבית. סיבה נוספת לשמו היא שאצל הבוכרים קיים המנהג לקרוא לבן הבכור בשם "בכור". אבנר הוא שמו היהודי של אחיה השני ואליק הוא שמו הרוסי.

מלכה סבתי מספרת על אביה שהיה ספר במקצועו במשך 30 שנה בדושנבה. כשעלו לארץ הוא עבד במפעל צבאי. אמה של מאיה לא עבדה ברוסיה והייתה עקרת בית משתי סיבות: בעלה ביקש שתישאר בבית ותטפל בילדים, בנוסף בעבר לא היה נהוג שאישה תצא לעבוד.

מאיה, סבתי, מספרת: "אמי הייתה אישה מלאת חוכמת חיים", את זאת ועוד הרבה דברים מאיה ירשה ממנה. סבתא ציפורה שרה ז"ל, הייתה אישה מאוד משכילה, בצעירותה היא התחילה ללמוד חינוך, אך באותה התקופה פרצה מלחמת עולם השנייה. אביה אסר עליה להמשיך ללמוד חינוך, מכיוון שבית הספר לחינוך פונה בשביל חיילים פצועים. ציפורה שרה ז"ל הייתה בשלנית טובה וכן מארחת טובה ותמיד כיבדה את בעלה ואת משפחתו.

לאביה של מאיה היו קשרים טובים בכל מקום ועם אנשים מאוד ידועים כמו בממשלה, פרופסורים מהאוניברסיטה וכו'. עם הרבה שוחד בוריס, אחיה הבכור הצליח לסיים את לימודי הרפואה שלו כיהודי במדינה מוסלמית גם סבתי מאיה הצליחה לסיים את לימודי אחיות שלה בהצטיינות.

חלק ב – ילדותה של סבתי בבית הוריה

מאיה, סבתי, גרה בוילה, בצד אחד של החצר היו שני חדרים ובצד השני של החצר היא הייתה גרה עם הוריה. בשנים הראשונות כשרק עברו לביתם לא היה להם מקרר אך היה להם בחצר עץ ענבים גדול, בחורף תלו את הבשר הקנוי על עץ הענבים כדי שישאר טרי. בנוסף, בביתה של מאיה לא הייתה מכונת כביסה אז כבסו את הבגדים ביד, בעיקר במים קרים, ואז תלו את הכביסה בחצר.

בילדותה מאיה הייתה קמה פעם בשבוע מוקדם בבוקר כדי לקנות בשר כשר טרי למשפחה ובימי ראשון הלכה עם אמה לשוק לקנות עופות ובסתר היו הולכים לרב שישחט את העופות. אסור היה להראות סימנים של יהדות במדינה מוסלמית. הן היו מגיעות הביתה ומנקות את הנוצות ומכשירות את העופות.

משפחת גאולייב גרה בשכונה מעורבת עם נוצרים, מוסלמים ויהודים. בעיר היה בית כנסת אחד מוחבא בתוך בית קטן מאוד. אביה היה הולך בסתר לבית הכנסת רק בימי כיפור. אביה תמיד היה הולך עם מגפיים מיוחדים ואת המכנסים קיפל מתחת למגפיים. אמה התלבשה מאוד צנוע. היא הייתה תופרת לעצמה שמלות סגורות וצנועות ותמיד הייתה עם מטפחת על ראשה.

חלק ג – זיכרונות מבית הספר

למאיה, סבתי, היו חברות בבית הספר. חלקן היו יהודיות ואפילו גם בוכריות גויות. מאיה וחברותיה, רוב ילדותן שיחקו בתופסת, בחבלים, וטיפוס על עצים. בחורף שיחקו בשלג, בשעות הפנאי היו נפגשות לעיתים קרובות אצל אחת מהבנות בבית.

בבית ספרה היה לרוב התלמידים משמעת. גם מאיה הייתה תלמידה מצטיינת עם משמעת רבה. היא מספרת שבתקופתה המורים היו קשוחים עם התלמידים והיחס כלפי הצעירים לא היה כל כך ראוי.

הם יצאו גם להרבה טיולים. כמו למשל, לתיאטרון. מכל המורים היא זוכרת את המורה שלה שהייתה מכיתה א' עד כיתה ד': אנטנינה אנדרבניה. סבתא מספרת שאנטנינה הייתה אישה קצת מבוגרת ונחמדה. בנוסף, היא זוכרת מורה קשוחה למתמטיקה שהייתה קשה בתחום הלימודים שלא ממש חיבבה אותה. בחדר האוכל בבית הספר היו מוכרים בהפסקות סנדוויצ'ים. בעבר לא שמרה על כשרות.

חלק ד – עלייה לארץ

בשנת 1973, מאיה ומשפחתה עלו לארץ ישראל מכיוון שזאת הייתה התקופה שאיפשרו ליהודים לעשות עלייה מברית המועצות (טג'יקיסטאן המוסלמית נשלטה על ידי רוסיה, כמו הרבה מדינות שכונו בשם הכולל "חבר העמים" ששכנו באזור זה). אביה מאוד התעקש לעלות לארץ ואחיה היו נרגשים מאוד לקראת העלייה.

לאחר שהגיעו לארץ משפחת גאולייב התגוררה בדירה זמנית בירושלים. את השפה הוריה לא למדו טוב, אך לעומת זאת מאיה הלכה בשעות הבוקר עד הצהריים באופן קבוע לאולפן ללמוד עברית. כשהוריה של מאיה הגיעו לשנות ה-50 שלהם, הם הפסיקו לעבוד, ומאיה הייתה היחידה שפרנסה את משפחתה.

חלק ה – אהבה ומשפחה

כשסבתי מאיה הגיעה לפרקה הוריה לא אפשרו לה להסתובב עם גברים בגלוי. זה בא ממקום של צניעות. אך כשהגיעו הנערים והנערות לגיל בוגר של חתונה, הגברים היו מגיעים לבית הבחורה, כדי לבקש אישור מההורים לצאת עם הבת.

מאיה לא הייתה מספרת לאמה אם מישהו היה מוצא חן בעיניה. כיוון שהוריה חייו בדור מאוד שונה ממנה ולא היו מצליחים להבין אותה. "לא היה מקובל לספר להורים דברים." ו-"בחורה תמיד הייתה צריכה להיות עם כבוד עצמי וצניעות ושתתחתן בכבוד." כך ציטטה סבתי מאיה את אביה.

מאיה ואמנון נפגשו בדושנבה כשהיו בני 16 "והתאהבו ממבט ראשון". לאחר שנתיים שמלכה ואמנון התכתבו אמנון עלה לארץ ישראל בגיל 18.

שנה אחר-כך מאיה הגיעה לארץ ישראל, הם נפגשו במקרה והתחילו לצאת, אחרי חצי שנה בתאריך 26.6.1974 סבא וסבתא התחתנו. שניהם היו בגיל 20. סבי אמנון התפרנס מעסק היהלומים וסבתי מאיה המשיכה לעבוד כאחות בקופת חולים.

סבא וסבתא ביום נישואיהם

חלק ו – ההגירה לאוסטריה וינה

בשנת 1990, סבא אמנון וסבתא מאיה (מלכה) החליטו להגר זמנית לאוסטריה בכדי לסייע בעסק שבנו אחיו של סבא בווינה. העסק פרח והניב רווחים נאים לכן הם נאלצו להישאר עד היום בווינה. כיום סבי ממשיך לעבוד בעסקים נוספים וסבתי פנסיונרית.

הורי החליטו לחזור לארץ ישראל, לפתח תקווה בשנת 2018, כדי לאפשר לנו חינוך יהודי ציוני שורשי. אמנם הגעגועים לסבא וסבתא שנשארו באוסטריה לא פסקו, אך יש לנו קשר עמוק וחזק עמם.

הזוית האישית

הנכדה יהודית: למדתי עד כמה סבתי הייתה אשה בעלת אופי חזק ועוצמתי ועל הפער המשפחתי תרבותי שקיים בין הדור שלי לדור של סבתי מאיה.