מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי שלומית קראוס. נקראתי שלומית ע"ש סבא ז"ל שלי שנספה בשואה ושמו היה הרב שלמה (יוסף גויטיין). נולדתי בג' טבת 26.12.1957. זכיתי שבתאריך הלידה הלועזי שלי יוולדו לי נכדים תאומים: דניאל ויאיר סקייט.

ההורים שלי: אבא – יחזקאל אריה גויטיין, אימא – ברכה גבריאלה גויטיין (מבית לדרר). שני ההורים שלי נולדו בהונגריה ועברו את השואה, סבתא ברכה גבריאלה נלקחה למחנה ברגן בלזן. הם הכירו בארץ ישראל והתחתנו בחיפה.

אני (סבתא שלומית) גדלתי בעיר רמת גן, למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי דתי "אושא" ובתיכון למדתי בעיר תל אביב בבית הספר "בית צעירות מזרחי". שיחקנו הרבה מאד משחקים, בעיקר מחוץ לבית: תופסת, קלאס, מחבואים, מחניים וכו'.

כשהייתי בכיתה ה', פעם ראשונה ששידרו את המצעד של יום העצמאות בטלויזיה (עד אז לא הכרנו מה זו טלויזיה). השתתפנו בפעולות של תנועת הנוער בני עקיבא, אני נקראתי שבט "שובה". יצאתי להרבה מאד טיולים וכך הכרנו טוב את הארץ הטובה שלנו. לא הייתי מדריכה בסניף אך מאד אהבנו להגיע ולעזור למדריכים האחרים.

כשסיימתי לימודי תיכון, התנדבתי לשנת שירות. שירתי בקיבוץ שדה אליהו שנמצא בעמק בית שאן. לאחר שנת השירות נרשמתי ללימודי הוראה בסמינר תלפיות, ההתמחות שלי: מורה למלאכת יד. בסיום הלימודים נישאתי (התחתנתי) לבעלי היקר נחמיה ועברנו לגור במושב שיתופי משואות יצחק, היכן שבעלי נחמיה קראוס נולד והקמנו משפחה לתפארת.

נולדו לנו ארבעה ילדים: יעל (סקייט) אימא של יאיר, דניאל רועי ותמר. מירית (ראבינסאן) אימא של טליה, מעין, אריאל, הדר ושירה. אביגדור קראוס – טרם התחתן, ונדב קראוס, אבא של לביא.

היכרותי עם בן זוגי נחמיה התרחשה כך: דודה שלו נפגשה עם דודתי בבית הארחה ניר עציון והן סיפרו אחת לשנייה שיש להם אחיין ואחיינית "ואולי נפגיש ביניהם.." וכך היה. בן זוגי עובד כיום במפעל עלבד לייצור מגבונים לחים ואני כל השנים עובדת בהנהלת החשבונות של משק משואות יצחק. כשהגעתי למשק לא הסתייע לי לצאת ולעבוד בהוראה ובמקביל למדתי לימודי הנהלת חשבונות, כך התמחיתי והמשכתי בנושא הזה ו"שכחתי" מההוראה.

לסבא נחמיה יש תחביב אהוב מאד – לעבוד בגינה, ואני אוהבת לעסוק ביצירה (מלאכת יד וכו'). אנחנו כבר יכולים לצאת לפנסיה, אך החלטנו בשלב זה להמשיך ולעבוד כי גם העבודה שלנו מאד מספקת אותנו ועדיין כיף לנו להמשיך לעבוד.

הזוית האישית

דניאל הנכד המתעד: היה כיף מאוד לכתוב עם סבתא את הסיפור המשפחתי. קיבלתי הזדמנות ללמוד על העבר של סבתא.

סבתא שלומית: כילדה, תמיד אהבתי לשמוע על העבר של משפחתי, מהוריי ומהדודים משני הצדדים, גם כשבגרתי והפכתי אימא, עודדתי את ילדיי לשאול ואהבתי יחד איתם לשמוע סיפורים גם "מסבתא דבורה", אימא של נחמיה בעלי שגרה בשכנות אלינו. כך שהייתי מאוד מופתעת ומרוגשת להבין שפתאום אני הסבתא המספרת את הסיפור, ואני המעבירה את הסיפורים הלאה. שמחתי לשוחח עם דניאל וגיליתי תכונות נהדרות של אחריות וסקרנות במפגש.

הסיפור שלי מוקדש באהבה לדניאל היקר, נכדי.