מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה טלקר, הוריי נולדו ולמדו בהודו, אמי הייתה מורה למלאכה ואבי היה יהלומן. אני נולדתי בהודו ב- 02.12.1958 בעיר מומבאי בשם סוזנה.

לאחר שעלינו לארץ הסוכנות היהודית דאגה שאני אלמד בפנימיה דתית, שם החליטו ששמי סוזנה הוא לא שם עברי, על כן החליטו לקרוא לי בשם שושנה.

נולדתי כבת בכורה לארבעה ילדים. גדלנו בשכונה בה שיחקנו במשחקי חברה: מחבואים, קלאס, ארץ עיר, בינגו, חגגנו ימי הולדת, היינו במשמרות הזה"ב בכיתה ה, חגגנו בבית הכנסת ואכלנו ארוחות משפחתיות בבית. למדתי בבית ספר נוצרי מבוקש ובתשלום, וכל הלימודים היו בשפה האנגלית מפני ששפת האם הייתה אנגלית. למדנו שפה נוספת, כמו שכאן לומדים ערבית/צרפתית, שם למדנו הודית. אבי היה מגביל אותנו, המטרה שלו הייתה שנלמד ולא נשחק בחוץ. בשעות אחר הצהרים היינו עושים שיעורי בית.

לאחר שכל בני המשפחה המורחבת עלו לארץ החליטו גם הוריי לעלות לארץ, העלייה הייתה דרך בגדד. במהלך המסע שהינו במלון, ובתאריך 08.06.1972 עלינו לארץ, היינו עם עוד משפחה יהודית.

כשהגענו לארץ רצו לתת לנו לגור בבאר שבע, אבל בגלל שהמשפחה גרה באשקלון הם לחצו עלינו גם לגור באשקלון. במשך חודשיים גרנו אצל סבי וסבתי ואז קיבלנו בית קבע שבו הוריי גרו במשך חמישים שנה, לצערי שניהם נפטרו.

לאחר שעלינו לארץ אבי לא רצה שאני אתגייס. את בעלי הכרתי בחתונה, הוא ראה אותי והזמין לי לרקוד ומשם התחילה האהבה. הוא בא לבית הוריי לבקש את ידי, והוריי הרשו שאני אכיר אותו. לאחר שנתיים במהלכן יצאנו, התחתנו כשהייתי בגיל 18 ו-10 חודשים. לאחר שנתיים וחצי של נישואים נולד עודד, הבן הבכור שלנו ולאחר שנה ושבעה חודשים נולדה יפעת בתנו.

הילדים גדלו, למדו, שירתו בצבא וסיימו תואר שני. עודד מהנדס תוכנות ויפעת היא דוקטור לרוקחות קלינית. גם הם התחתנו והקימו משפחות ויש לנו שבעה נכדים. אני טרם יצאתי לגמלאות והשאיפה שלי היא להיות עם הנכדים, לעזור לנכדים ולטייל בעולם.

המסר שלי לדור העתיד הוא שתמיד צריך להקשיב, לקבל עצות ולהיות אוזן קשבת להורים, כי כששומעים ומקשיבים לעצות שלהם, תמיד זוכים בטיפים לחיים.

הזוית האישית

יעל הנכדה המתעדת: המסר של סבתא שלי לעתיד הוא שתמיד צריך להקשיב, לקבל עצות ולהיות אוזן קשבת להורים, כי כששומעים ומקשיבים לעצות שלהם תמיד זוכים בטיפים לחיים. אני מאוד התרגשתי לשמוע את הסיפור ולהבין מה עבר על סבתא שלי.