מאגר סיפורי מורשת

שמי עירית ישראלי נולדתי ב1948 בארץ ישראל בקיבוץ חקוק.

הייתי הילדה הראשונה בחקוק. לא היו הרבה ילדים ולכן ערבבו ילדים מגילאים שונים, ולכן נאלצתי להיות בסביבה של ילדים קטנים ממני.

כשהייתי בת חמש עשרה, עברנו לגור בגבת בגלל שבחקוק לא היה בית ספר עם חטיבה עליונה, ובגבת היה בית ספר עם כל הכיתות.

בצבא הייתי חיילת בהנדסה קרבית ומאוד אהבתי לשרת בתור חיילת. אחרי שסיימתי את שירותי הצבאי, חזרתי לקיבוץ ורציתי לשפר את הציון בבגרות במתמטיקה, בת כיתה שלי ציפה, הציע לי ללמוד יחד עם אחיה שקראו לו בוזי, הסכמתי  ולימים התחתנו. התחתנתי בשנת 1971 בגיל עשרים ושלוש.

אחרי שילדתי שני ילדים, את  צור ופז, עברנו לגניגר ובשנת 1977 כי רצינו להיות בלינה משפחתית ולא בלינה משותפת. בגניגר נולדה לי חן הילדה השלישית. היינו בגניגר עד שנת 1982 ואז נאלצנו לחזור לגבת, כדי לתמוך במשפחה וגם כי התחילו כבר בלינה משפחתית. שם ילדתי את הילד הרביעי שלי גדי. עכשיו אני כבר סבתא לעשרה נכדים: ליאור, שחר, שי, אוריין, דורון, אחינועם, סתיו, כרמי, רום, וגפן.

הצטרפתי לנכדתי דורון בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר שגיא, במהלך המפגשים סיפרתי לנכדתי סיפורים מילדותי ומהקיבוץ של פעם.

חלומות

החלום שלי הוא לגור בערבה (לדעתי זה המקום הכי יפה בארץ) מאז ומתמיד, אך לצערי עוד לא הגשמתי את החלום, כרגע אני מתגוררת בעפולה. החלום העכשווי שלי הוא לטוס לדרום אמריקה, ספציפית למקסיקו ופרו. רציתי לטוס לדרום אמריקה מאז שהייתי ילדה קטנה, וקראתי ספר על האינקה והאצטקים, ומאז אני רוצה לטוס לדרום אמריקה עם מדריך מקצועי.

שחזור תמונה מהעבר

בתמונה רואים אותי בגיל שמונה בקיבוץ חקוק מתחת לעץ. את המעיל שאני לובשת, הכינה לי סבתא שלי שתפרה לי את המעיל במיוחד, קראו לה חיה והיא גרה בחולון. בתקופה ההיא לא התאפשר להיות עם בגדים פרטיים, והיה צריך ללבוש בגדים שהקיבוץ נתן, אבל סבתא שלי איכשהו הצליחה לקבל  אישור מיוחד.

הזויות האישית

עירית: מאוד נהנתי מהתוכנית. זו דרך נהדרת להעביר מסרים לנכדים, וגם נהנתי מהזמן שהעברתי עם דורון. זו דרך טובה לספר לנכדים על העבר והייתה חוויה נהדרת.

דורון: היה מאוד כיף ונהנתי להעביר זמן עם סבתא, ועכשיו אני יודעת יותר דברים עליה ועל התקופה בה גדלה בקיבוץ.