מאגר סיפורי מורשת

שמי יווה בורנשטין

לסבתא שלי קוראים נטליה רוז׳נקו, היא נולדה בתאריך 07.04.1955 בגרמניה בעיר דרזדן. ההורים שלה נולדו ברוסיה. אמה ששמה טומה, גדלה בזמן מלחמת העולם השנייה שהתחילה אז ברוסיה בשנת 1941 כשהיא הייתה בת 11.

סבתי, נטה נולדה בגרמניה, אך כשהיא הייתה בת ארבע, שלחו אותה לאוקראינה, ששם היא העבירה את רוב ילדותה עם סבתא שלה שמאוד אהבה אותה. היו לה שתי חברות טובות שאיתן היא אהבה לשחק בטניס, תופסת, ולטפס על בתים. בנוסף, היא מאוד אהבה לאסוף עטיפות של מסטיקים, והיה לה ספר גדול שבו היא שמרה את  העטיפות.

היא אהבה ללכת לגן שלה, כי הגננת מאוד אהבה אותה, והתייחסה אליה כמעט כמו לבת שלה, היא אהבה את השיער שלה, וכל הזמן היא עשתה לה תסרוקות שונות. אחיה לעומתה, אמנם אהב ללכת לגן וכל הזמן הבריז, והלך לשחק בשדה במקום לגן.

 סבתי בצעירותה

סבא רבא וסבתא רבתא, טומה – סיפור אהבה

סבתא נטלי סיפרה לי, שההורים שלה הסבא רבא שלי וסבתא רבתא שלי, למדו יחד בבית ספר. הם למדן באותה כיתה, ששם הם התאהבו אחד בשני. לאחר שסיימו את לימודיהם בבית הספר, הם נסעו להמשך הלימודים, כל אחד בעיר שונה. הם היו מאוד רחוקים אחד מהשני. אבא של סבתי, נטה כל הזמן עבד קשה, כדי שיוכל לנסוע לטומה, חברתו ולהיפגש איתה, כדי שיוכלו לחיות ביחד לפחות שבוע. ככה הם התראו כמה פעמים בשנה. המצב הזה נמשך  חמש שנים עד שהם סוף סוף סיימו את לימודיהם האקדמיים ורק אז הגשימו את אהבתם והתחתנו.

סבתא סיפרה לי, שפעם סבא שלה נתן לה טבעת מאוד יפה ויקרה, ונטה החליטה להעביר אותה מדור לדור. היא נתנה אותה לאימא שלי וביקשה ממנה להעביר אותה לי כשאהיה מבוגרת.

 סבתא נטה

הזוית האישית

התובנות שלי מהמפגש עם סבתא

הנכדה יווה בורנשטין: סבתא שלי שמחה מאוד לספר לי את הכל והיה לנו מאוד מעניין לדבר איתה, כי רוב הזמן אנחנו לא כל כך שמים לב למבוגרים. חשוב שנלמד שאפשר גם לפעמים ללכת ולדבר איתם, כי קרו להם הרבה דברים בחייהם, אבל אין להם למי לספר את כל זה.

אני חושבת שכל הסבים והסבתות שלנו מאוד שמחו לספר לנו על כל מה שקרה להם ובמיוחד שמחו ששיתפנו אותם וביקשנו מהם לעזור לנו בעבודה ולהיות חלק ממנה. אני נהנתי  מאוד לשמוע את כל הסיפורים של סבתא שלי. בנוסף, למדתי על סבתא שלי יותר, והבנתי איזה חיים מעניינים היו לה וכמה דברים היא עברה.

נהניתי לשמוע את הסיפור המעניין של סבתא שלי וללמוד עליה דברים חדשים. סבתא שלי שמחה לדבר איתי ולספר על חייה.