מאגר סיפורי מורשת

שמי לינה איאולין, נולדתי בשנת 1954 באוקראינה בעיר הבירה קייב. שם נעוריי הוא גולדברג.

שמות הוריי הם לאוניד וסופיה. הם נולדו בעיר קייב. אבי היה מהנדס, הוא למד באוניברסיטה במוסקבה. לאבי הייתה היסטוריה לא פשוטה, בתחילת מלחמת העולם השנייה אבי סיים את בית הספר ולאחר פחות משנה כבר התגייס לצבא. הוא חווה הרבה קרבות קשים אך עדיין היה חייל אמיץ, הגון ומיוחד. אהבתי אותו מאוד. אבי שרד את המלחמה, עלה לארץ ונפטר בנתניה ב- 1995. אמי הייתה אישה משכילה והייתה מורה להיסטוריה. לאחר מכן הייתה גם מנהלת בספרייה העירונית. היא עלתה לארץ יחד עם משפחתי ונפטרה בנתניה ב- 2007.

ילדותי

הייתי ילדה מאוד חברותית, חייכנית, אהבתי לספר בדיחות וגם מאוד פטפטנית. בילדותי גרתי בעיר קייב שבאוקראינה, היו לי המון חברים. אהבתי ללכת איתם לתיאטראות וקונצרטים וחבריי ידעו תמיד איזו מתנה לקנות ליום הולדתי: כרטיס להצגה!

בבית הספר

כאשר הייתי תלמידה, אהבתי להשתתף בתיאטרון של בית הספר. תמיד הייתי מוכנה להשתתף בהצגות עם שאר חבריי לכיתה. בבית הספר היה סוג של מוזיאון קטן בו הדרכתי באנגלית מכיוון שלמדתי אנגלית מגיל קטן. זה השפיע על העתיד שלי. לאחר סיום בית הספר הדרכתי ברחבי ברית המועצות, בעקבות ההתנסות בהדרכה בילדות.

כיום

עלייתי ארצה עם בעלי ובני הייתה מאוד לא פשוטה. זמן קצר לאחר מכן עבדתי כמורה לאנגלית. לימדתי הרבה דורות של תלמידים, 17 שנים באוקראינה ו- 23 כאן בישראל, בנתניה. זכיתי להיות מורה במשך 40 שנים. כיום אני פנסיונרית כבר תשע שנים וחיי הרבה יותר קלים מאז. התחביבים הכי חשובים לי הם בילוי עם נכדיי, הם תמיד כאן בשבילי, אני אוהבת מאוד ללמוד איתם, לאכול איתם, ובעיקר לשוחח איתם. יש לי כיום המון חברים כמו בילדותי, אנחנו הולכים להצגות ומופעים בהיכל התרבות העירוני. אנחנו נפגשים, מדברים, טסים יחד ועוד.

הזוית האישית

סבתא לינה: נהניתי לספר לנכדי את סיפוריי מן העבר, היה מאוד מרגש ומשמח.

איתי הנכד המתעד: נהניתי והתרגשתי לשמוע את סבתי מספרת את סיפורה מהעבר.