מאגר סיפורי מורשת

שמי מעיין, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, לאה דוד. סבתא לאה נולדה בשנת 1964 לבית משפחת זכור בעפולה. במסגרת התכנית במפגשים, ביקשתי מסבתא שלי לספר לי על הוריה ועל ילדותה.

סבתא לאה מספרת:

שמי לאה ואני סבתא של מעיין. נולדתי בשנת 1964 בישראל, בעפולה.

אימא שלי עלתה מתוניסיה בגיל 13, אבא שלי (ז"ל) עלה מטורקיה בגיל 15. הם הכירו כשעלו לארץ. לאבא היה חבר וככה הם הכירו דרך החבר המשותף. יום אחד הוא פגש אותה שם והם ידעו שזה לנצח – אהבה ממבט ראשון.

יש לי שישה אחים, כולם נולדו בארץ והשמות שלהם: ציפי, שרה, לאה, חיים (ז"ל), אילן ודפנה. לפני שהגענו לעפולה גרנו בגבעת המורה ואז עברנו לעפולה עילית.

אימא לא עבדה ולא למדה עד 1982 כשאושרת נולדה. ההוויה המשפחתית היה כיף כל הזמן היינו יחד היינו רבות צוחקות מקשקשות יחד תמיד עד שהתחתנתי, אבל עדיין גרנו בעפולה. כשעברנו, זה היה קשה, כי זה היה רחוק כל הזמן היינו רבות מי תנקה את הבית וכל הזמן ציפי אחותי לא הייתה עושה כלום והיינו כועסות עליה.

בגלל שאימא לא עבדה, אבא עבד קשה עד שרוב האחים התחתנו. כשחלק מהאחים בגרו והתחתנו אימא מצאה עבודה ואז לאחים האחרים היה מספיק כסף ומקום.

 תמונת ילדות עם אחי ואחיותי בים

הבית שלנו תמיד היה בית שמח! היינו המון אחים ואחיות, תמיד היה מצחיק וכיף בבית. תמיד היינו בשמחה. גם החגים בבית היו כיפים, היינו עושים שולחן ארוך בכל החדרים, עושים כיף. היינו הולכים לכל המקומות יחד היה לי כיף.

עד האירוע הקשה כשאבא שלי מת. הגיעו באותו יום נציגים מהצבא, באו אלינו הביתה וסיפרו לאימא. אחרי זה אימא סיפרה לנו את הבשורה המרה ובכינו המון. ושוב לפני כמה חודשים קרה משהו דומה לאחי, הוא היה חולה במחלה קשה ואז מת בלילה בזמן השינה וזה היה מאוד קשה לכולנו.

בילדותנו, תמיד היה כיף בשכונה. היינו גרים בבתים פרטיים וילדי השכנים תמיד שיחקו איתנו, היה כיף ממש. כל הילדות עשינו שטויות וצחוקים. שיחקנו בגומי, קלאס, מחבואים, שלוש אבנים (הייתי אלופה במשחק).

האמת שהייתי בבית ספר חקלאי, הייתי טובה יותר בחקלאות ובבישול, הייתי ילדה עם רצון עז ללמוד, הייתי תלמידה טובה. כשהיגיע גיל גיוס, לצבא לא התגייסתי, בגלל מה שקרה לאבא. באותה תקופה הכרתי את בעלי זה היה בערך בגיל 18.

הייתי נערה טובה, כשהיה צורך בעזרה בעבודות הבית, אם הייתי צריכה עזרה לנקות אני הייתי מנקה תמיד ברצון.   האמת היא, שכולם עזרו וניקו, אבל  רק ציפי הייתה בורחת למסיבה ואנחנו היינו מנקים ומסדרים במקומה. היא הייתה משלמת לנו כדי שנעשה את העבודות והמטלות במקומה. כשאמא גילתה זאת, היא לא הרשתה לה לצאת מהבית.

הזוית האישית

מעיין תיעדה את סיפורי ילדותה של סבתא לאה במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי, שהתקיימה בבית ספרה, בפארק המדע שבנס ציונה, בליווי המורה שונית ובהדרכתה של מנחת התכנית לאה אספיס.