מאגר סיפורי מורשת

שמי ויוי קרייתי, נולדתי בדצמבר 1954 בקהיר שבמצרים, אחות קטנה לג'וקי, אחי הגדול ממני בשנה. החיים במצרים היו טובים ומהנים. ההורים שלי סיפרו שהמצב הכלכלי היה מצויין, ההורים עבדו והייתה מערכת יחסים טובה מאוד עם התושבים המצריים. אבל כעבור שנתיים, בשנת 1956, היחסים עם התושבים התערערו והיה מתח בין ישראל למצרים, וכעבור כמה חודשים פרצה מלחמת סיני בין ישראל למצרים.

ויוי ואח שלה ג'וקי בקהיר, מצרים (1955)

במלחמה זו צה"ל כבש את רצועת עזה וחלק ניכר מחצי האי סיני. לאחר שלושה ימים צה"ל נסוג מכל השטחים שכבש, ובגבול ישראל-מצרים השתרר שקט למשך עשר שנים. בעקבות המלחמה מצרים גירשה את היהודים באופן מיידי. כל הרכוש נשאר במצרים, ואני עם משפחתי עלינו לארץ ישראל היישר אל המעברה. אלו היו ישובים זמניים אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים כדי לספק דיור לעולים החדשים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

היום אני בפנסיה, סבתא לתשעה נכדים וארבעה ילדים. עבדתי בקול ישראל כמפיקה בחדשות במשך 42 שנים.

חפץ יקר ללבי – אוסף האסימונים

האסימונים הללו נשמרו הרבה שנים אצלי כאוסף עתיק, משנת 1960. האסימונים עשויים ממתכת יצוקה, הם עגולים עם חור באמצע, יש עליהם מספרים קטנים, עם כיתוב "טלפון" וסמל של דואר ישראל, שהוא צבי.

אסימון שימש בעבר לשיחות טלפון בטלפונים ציבוריים. פעם לא היו טלפונים, בבית וגם לא טלפונים ניידים, היו טלפונים ציבוריים בתוך תא טלפון. כשאנשים רצו להתקשר, הם היו מכניסים את האסימון לתוך חריץ בטלפון, וכך היו מתקשרים. לאסימון היה זמן מוגבל לשיחה. היו צריכים לקנות הרבה אסימונים ובמשך השיחה היו מכניסים אסימון ועוד אסימון כדי שהשיחה לא תתנתק.

הזוית האישית

סבתא ויוי: מאוד נהניתי להיפגש עם אורי במסגרת בית הספר לספר לה על החיים שלי. נהניתי מאוד מאורי שהתעניינה בחיים שלי. נהניתי מאוד גם משיתוף הפעולה, היה מרגש.

אורי הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד מסיפור חייה של סבתא שלי. נהניתי לפגוש אותה כל כמה שבועות בבית הספר. היה לי כיף!