מאגר סיפורי מורשת

שמי אתי מוסרי, נולדתי בירושלים בשנת 1954 לבית משפחת ששון.

משפחת אבי עלתה ארצה בשנת 1933. הם נסעו מחלב ברכבת לביירות. בביירות הם ביקרו בבית הכנסת מגן אברהם אשר נבנה על ידי אחד מבני המשפחה. משם הם נסעו במונית לחיפה לנו את הלילה ומשם לירושלים. לארץ הם הגיעו כתיירים. הבריטים לא נתנו אישורי עלייה.

לאחר שהות קצרה בירושלים אנשי הסוכנות יעצו להם לעזוב את ירושלים. המשפחה עברה לגור בחברון. אחרי שנה הם חזרו לירושלים והתמקמו בעיר העתיקה מול הכותל, בישיבת פורת יוסף.

בשנת 1943 סבי נפטר ונקבר בהר הזיתים, את קברו לא ניתן למצוא כי הירדנים סללו על את הדרך ליריחו. אבי למד בבית ספר מחוץ לחומות העיר העתיקה וכל יום עשה את דרכו מהעיר העתיקה לעיר החדשה באופנים. לימים הוא התגייס להגנה.

בשנת 1945 בזמן שהאצ״ל פוצץ את המפקדה הבריטית במלון ״המלך דוד״. אבי נתפס על ידי הבריטים וישב בכלא בלטרון שמונה חודשים. בשנת 1948 בעת מלחמת השחרור, אבי היה בקיבוץ רמת רחל וסבתי נשארה לבד בעיר העתיקה. הירדנים כבשו את העיר העתיקה וכל היהודים שנותרו שם נלקחו בשבי. סבתי הצליחה לברוח מהעיר באמצעות רכב חברת קדישה שיצא מהעיר העתיקה.

היא הצליחה להוציא מעט ביגוד, כוסות קידוש ומגילת אסתר מכסף. הפריטים היחידים שנותרו מבית מפואר, שכולו נבזז על ידי הירדנים.

על כוס הקידוש יש חריטה של ראשי התיבות של שמו של סבי 

המקום האהוב עלינו ביותר בירושלים הוא טחנת הרוח של מונטיפיורי – טחנת הרוח במשכנות שאננים. היינו עומדים שם שעות ומשקיפים לעבר העיר העתיקה ושומעת מאבי את הסיפורים, על הילדות שלו.

בשנת 1963 בסוף כיתה ג' אבי מונה לקונסול ביוון. הפסקתי את הלימודים בארץ וכל המשפחה עברה ליוון. למדתי בבית הספר של השגרירות האנגלית. ההתחלה הייתה קשה בגלל שלא ידעתי את השפה, אך מהר מאוד למדתי למדתי אנגלית והיה לי כיף. לאחר ארבע שנים חזרנו לארץ וזה היה בדיוק בערב מלחמת ששת הימים 1967. במשך שבועיים מילאנו שקי חול כדי לאטום את חדר המדרגות. במשך ששת ימי המלחמה היה די מלחיץ שמענו את ההפגזות מעל הראש ובניין לידינו נפגע אבל היה מרגש לחזור לעיר העתיקה ולראות את המקומות של הילדות של אבי.

גם סבתי שעזבה אחרונה את העיר העתיקה, זה היה בשנת 1948, זכתה לשוב ולראות אותה. היא נפטרה בשנת 1969.

הזוית האישית

סבתא אתי מסרי: שמחתי מאוד לשבת עם נכדתי ולספר לה את תולדות המשפחה ובסיום המפגשים גם נסענו לירושלים לבקר בכל המקומות שהזכרנו, ובכל הילדות שלי. יש עוד הרבה סיפורים ודמויות במשפחתה כדי לספר את הכל צריך לכתוב ספר שלם. זה קצה חוט שיגביר את הסקרנות של נעם, נכדתי ואחיה לרצות ולדעת יותר על המשפחה.

נעם: התהליך שעברנו היה מסקרן, מעניין, מרגש, שמח וגם עצוב לפעמים, אבל אני מאוד שמחה שלקחתי חלק בתכנית הזו. עכשיו, אני יודעת מה עבר על משפחתי, הרבה יותר ממה שידעתי לפני.

תודה לתמי חן המורה שלי, תודה לכל מי שלקח חלק בתכנית הזו ביחד איתי והתודה הכי גדולה מגיעה לסבתא שלי אתי!