מאגר סיפורי מורשת

שמי איתי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, אסתר דואני, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא אסתר נולדה בשנת 1961 בארץ ישראל, בעיר בת ים. ביתה היה חם, אוהב ומשפחתי. הוא היה גדול ומרווח, אביה בנה את ביתם במו ידיו, במשך חודשים רבים, והניח לבנה על לבנה עד שביתם היה מוכן. הוא השקיע עבודה רבה בבניית הבית לאחר שעות עבודה ממושכות במפעל בו עבד. הוא עשה זאת במסירות רבה, תוך רצון להעניק למשפחתו את הטוב ביותר. לפני מעברם לביתם החדש, הם גרו בצפיפות אצל סבתא של סבתא, כך שהייתה לסבתי בתור ילדה ציפייה גדולה מאוד לעבור לבית החדש שאביה בנה עבורה ועבור חמשת אחיה.

ביום יום, אמה היתה מקבלת את פניהם כל יום כשהייתה חוזרת מבית הספר עם סיר אוכל חם. אביה עבד קשה מבוקר עד ליל ואמה הייתה מטפלת בששת ילדיה. הם שוחחו בשפה העברית וכשסבתה של סבתא הגיעה לבקר, הם שוחחו בשפה הערבית, מאחר וסבתה נולדה בארץ זרה, כך שזו היתה שפת האם שלה ושפת ילדותה.

עם המעבר לביתם החדש, לאסתר הילדה הקטנה היה קשה להרדם בלילות ואימא שלה היתה שרה לה שירי ערש לפני השינה. בימי החול, כשהייתה חוזרת מבית הספר, רוב המאכלים שהם היו אוכלים הם היו מאכלי העדה כגון: קוסקוס ומפרום. בחגים אכלו מאכלים מסורתיים, לדוגמא – בזין בחג שבועות. את ערב השבת תמיד ליווה בארוחה דג חריימה.

הוריה של סבתא היו אנשים טובי לב. שמותיהם היו שמואל ופורטונה ז"ל שנולדו בלוב, בעיר טריפולי. סבא רבא שמואל נולד בפורים בשנת 1928 וסבתא רבתא פורטונה נולדה בשנת 1934. סבא שמואל היה שוטר במשטרה האיטלקית והוריו עשו עלייה לארץ ישראל לפניו, מכיוון שהוא היה צריך לסיים את השירות שלו במשטרה האיטלקית. הוא עלה לארץ ישראל לבדו ולאחר תקופת זמן קצרה הוא הכיר את סבתא פורטונה.

סבא שמואל נהג לספר לסבתי, שכשהוא היה בזמן מאורעות מלחמת העולם השנייה בלוב, חייל גרמני רדף אחריו והוא הצליח לברוח ממנו והתחבא מאחורי דלת של בניין. כשהגרמני נכנס לבניין, הוא הצליח לברוח מהדלת האחורית.

סבתא שלי למדה בבית ספר יסודי ממלכתי דתי הנקרא בית ספר סיני. בבית הספר בית וגן היא שיחקה ביחד עם חברותיה במשחקי חברה, קלאס, גומי, תופסת, חמש אבנים ומחבואים.

כשגדלה ובגרה, התחילה בגיל 18 לעבוד בסניף בנק דיסקונט בבת ים, שבו היא עובדת עד עצם היום הזה. סבתי מאוד אוהבת לעבוד במקום העבודה הזה, ואפילו לאחר שכבר פרשה החליטה לחזור.

סבתי הכירה את סבי סבא יוסי במקרה דרך חברים משותפים. הם התחתנו בשנת 1980, לפי מה שסבתי סיפרה לי החתונה היתה שמחה, יפה וצנועה. הם קיבלו מתנות כגון: כלי מטבח, מצעים וכסף. עם השנים נולדו לסבתי שלושה ילדים, ביניהם אבי שרון, שהוא הבן האמצעי. כיום יש לה שבעה נכדים שמעניקים לה הרבה אושר ונחת, היא מרבה לפנק אותם במתנות, חופשות, מסיבות ואוכל טוב. אני הנכד הבכור (מבין הבנים), ואני אוהב מאוד את סבתא שלי ומאחל לה שיהיו לה חיים טובים ומאושרים עד גיל 120.

הזוית האישית

איתי הנכד המתעד: היה כיף לשמוע את סיפור חייה של סבתי ואני מאחל לסבתי אושר, בריאות ושתחיה חיים ארוכים.