מאגר סיפורי מורשת

שמי אורנה לוי, כיום לוי-איינשטיין. נולדתי בשנת 1960 בעיר חולון, שפעם הייתה עיר קטנה ואינטימית. גדלתי בשכונת ותיקים, מקום בו כולם הכירו את כולם. ילדותי הייתה חופשיה, מרבית שעות הפנאי שיחקנו ילדי השכונה ביחד.

סבא חסיד, אבי, עלה לארץ מאוזבקיסטן עם אמו ושלושת אחיו בדרכים קשות שלקחו יותר משנתיים, ועל כך כתב ספר נפלא. אמי עלתה מפולין אחרי ששרדה את השואה והגיעה לבדה לארץ. הוריי הגיעו לחולון, אחרי שהצליחו לחסוך קצת כסף, וסבא חסיד, שעסק בבניין, בנה בית קטן, וצמוד לו בנה גן ילדים, בו עבדה סבתא רינה עד שחלתה.

בילדותי ונעוריי תנועות הנוער היו מקום מפגש של קבוצות חברים. אני הצטרפתי לתנועת השומר הצעיר שתאמה את האידיאולוגיה המשפחתית שלי, היינו בית סוציאליסטי. שעות רבות ביליתי עם החברים, חלק מהזמן במשחקים, וחלק בדיונים בנושאים רעיוניים, יצאנו לטיולים רבים להכרת הארץ, מחנות קיץ, שהובילו אותי לבסוף להצטרף לנח"ל ולצאת להגשמה בקיבוץ מגן, בו אנו גרים עד היום.

הציורים של אמי 

על חייהם של הוריי למדתי דרך סיפורי אבא שלי על חייו. את סיפור חייה של אמי פחות הכרתי, מכיוון שלא דיברה הרבה על עברה, מה גם שנפטרה מאוד צעירה. בהמשך הימים נחשפנו לציוריה מתקופת היותה במסתור אצל משפחה פולנית, במלחמת העולים השנייה. היא הסתתרה בחדר עם הרבה ספרים וציירה מתוכם ומזכרונה ציורים. לפני מספר שנים נוצר לנו קשר עם "יד ושם", הם ביקשו את העבודות לארכיון, וכאות הוקרה הם ערכו לה טקס מרשים, ואף חקרו את מקור התמונות ומאיזה ספרים נלקחו, ובהזדמנות זו גם חקרו על המשפחה והוסיפו לנו פרטים שלא ידענו ולא הכרנו.

ציור של אמי (לקוח מתוך אתר יד ושם)

ציור מיוחד זה הוא פרי יצירתה של סבתא רינה, שעבר מסע מרתק לאורך ההיסטוריה. הוא נוצר במסתור בזמן מלחמת העולם השנייה, תחת נסיבות קשות ומצמררות. אימא שלי, שהייתה ילדה קטנה באותה תקופה, ציירה את הציור הזה בצבעי גואש על נייר, תוך כדי שהיא מסתתרת בחדר סגור במשך שלוש שנים ארוכות. הציור שימש תחילה כמקור יופי והשראה, אך עם הזמן הפך לסמל זיכרון משמעותי עבור משפחתנו. בשנת 1947 אימא שלי הביאה את הציור לארץ ישראל, הוא נשמר בביתה במשך שנים רבות. בשנים האחרונות הועבר הציור לארכיון יד ושם, שם הוא מוצג כעדות חיה לסיפורם של יהודים רבים ששרדו את השואה.

היום הציור הזה מהווה עבורי דרך מיוחדת לספר לנכדתי עמית על אימא שלי, על ילדותה ועל התקופה הקשה שעברה. הוא מזכיר לי את עמידותה של סבתא רינה, את כוחה ואת יצירתיותה, גם בתנאים קשים ביותר.

הזוית האישית

סבתא אורנה: שמחתי על ההזדמנות לשבת איתך ולספר לך על ילדותי, על הוריי וסיפור חייהם בקצרה, סיפורים שבשגרה פחות מוצאים זמן לספר ולהעביר. חשוב היה לי לספר על אמי שנפטרה בגיל צעיר, שילדיי ונכדיי לא זכו להכיר את סיפור חייה. התרגשתי לגלות שהייתה לך סבלנות ורצינות להקשיב להתעניין ולשאול שאלות.

עמית הנכדה המתעדת: היה לי כיף ללמוד על המשפחה שלי ולדעת דברים שלא ידעתי.