מאגר סיפורי מורשת

שמי שמעון רויניק נולדתי ב1936 בישראל.

בתור ילד אהבתי מאד את הטבע ואהבתי גם לצאת החוצה, אבל עד גיל שלוש לא ראיתי ים. בתקופת הקיץ אימא שלי הייתה לוקחת אותי ואת אחי הקטן, למשפחה של אחותה. הנסיעה הייתה באוטובוס לחיפה ומחיפה לקחנו אוטובוס לתל אביב. כשהגענו לתל אביב בקטע מסוים של הכביש, האוטובוס פנה לכיוון הים, ואני ממש פחדתי שאנחנו הולכים לטבוע בים ואז בשיא הפחד, האוטובוס פנה הצידה לכיוון אחר, והוא התרחק מהים, ואז נרגעתי לגמרי. הגענו לבית של הדודה שלי, שם היא ארחה אותנו יפה מאד, לאחר מכן שיחקנו עם ילדיה אכלנו ארוחת ערב טובה והלכנו לישון.

למחרת בבוקר, לבשנו בגדי ים וארזנו מגבות וכריכים, ועלינו לאוטובוס בהתרגשות, לקראת הפגישה הראשונה שלי עם הים התיכון.

הים התיכון הוא ים בין-יבשתי הנמצא בין היבשות אסיה, אפריקה ואירופה. הים מחובר לאוקיינוס האטלנטי במצר גיברלטר במערב, לים השחור במצרי הדרדנלים והבוספורוס במזרח, ולים סוף באמצעות תעלת סואץ בדרום מזרח. שטחו של הים מהווה 3% משטח הימים והאוקיינוסים בעולם. הים התיכון אינו מתאפיין בגלים גבוהים במיוחד, שכן החיבור לאוקיינוס צר והים קטן מכדי שמערכות מזג אוויר ייצרו בו גלים גדולים מאוד. מחזורי הגאות והשפל חלשים יחסית לאוקיינוסים וכמעט שאינם מורגשים. לאורך חופיו הצפוניים, הים התיכון צלול, עמוק ושקט, ואילו הים התיכון ליד חופי ישראל מתאפיין במשטר סערות חזקות יחסית ובערבול החול במים, עובדה היוצרת לעיתים עכירות.(ויקיפדיה)

הגענו עם קצת חשש, אבל סמכנו על אימא שלנו שתשמור עלינו . ירדנו לשפת הים, ובגלל שחול היה דבר חדש לעיניים שלנו, התפלאנו מכמויות החול העצומות, שעוצרות את מי הים לפלוש אל היבשה ולאט לאט טבלנו כפות רגליים, ואחריהם המים הגיעו עד לגובה הקרסול והרגשנו שזה נעים מאד. המשכנו להיכנס ללא פחד עד גובה הברכיים ומשם טבלנו גם את המותניים ולבסוף גם את הכתפיים ולא נכנסנו יותר.

במהלך היום נהניתי כל כך שקנו לי "אסקימו לימון" – קרטיב לימון.

ומאז אני אוהב את הים ומשתדל לרחוץ בו מידי פעם.

הזווית האישית

 כרמל: בעקבות סיפור זה למדתי איך סבא שלי ראה פעם ראשונה את הים, למדתי להקשיב לפרטים הקטנים ולהקשיב לסבי.

שמעון: היה לי כיף מאד לספר לנכדה שלי איך פגשתי בפעם הראשונה את הים, ראיתי שהיא הקשיבה לי מאד והתייחסה לכל פרט.