מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

שמי רוני שביט, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי עזרי שביט שאת סיפורו תיעדתי.

סיפורו של סבא עזרי:

לאחר הכרזת המדינה בשנת 1948, נעשו מאמצים רבים להעלות ארצה יהודים רבים ככל האפשר. כדברי הנביא ירמיהו" וקבצתים מירכתי ארץ". בין העולים הרבים הגיעה כמעט כל יהדות תימן במבצע שנקרא "מרבד הקסמים" או "על כנפי נשרים". העולים מתימן שהובאו במטוסים חשו התרגשות רבה והתרוממות רוח, כאילו קויימה בהם הנבואה: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי" (שמות פרק יט').

סבי עזרי בילדותו עם משפחתו 

מארגני העלייה דרשו מהם להניח את התכשיטים יקרי הערך, וכמובן שכך עשו, מבלי שידעו מה עלה בגורלם. עולי מבצע "מרבד הקסמים" שוכנו באהלים בסביבת מושבים ומושבות, על מנת שישמשו כוח עבודה זול לטובת אנשי המושבות וזו הייתה פרנסתם. לאחר שנתיים הועברו לבתים קטנים, ללא שירותים.

יעקב ורבקה שרעבי ז"ל – הורים של סבי – עזרי, שוכנו ליד המושבה אבן יהודה ועסקו בחקלאות בדומה לשאר העולים מתימן. בשנה הראשונה לעלייתם ארצה, נולדה להם בת ושמה ציונה, בסוף שנת 1951 נולד סבי, עזרי ולאחר מכן נולדו עוד ארבעה אחים.

לאחר תקופה בה הועסקו הורי סבי בעבודת החקלאות כשכירים, הם הצליחו לרכוש אדמות ולעבוד בהן באופן עצמאי. סבי עזרי, עזר בעבודת המשק, כבר מגיל צעיר מאוד. הוא למד בבית הספר הממלכתי – דתי "שבזי" במושבה, ומשם המשיך לישיבת בני עקיבא בחדרה.

סבי בצעירותו

בתום הלימודים הוא התגייס לצבא ושירת בצנחנים שלוש שנים תמימות בין השנים 1970 – 1973. בסיימו את השירות הצבאי הוא שב לעבוד עם הוריו בחקלאות.

שמונה חודשים לאחר שחרורו מצה"ל, פרצה מלחמת יום כיפור והוא גוייס למילואים לשישה חודשים רצופים שלאחריהם הוא חזר לעבודת המשק. לאחר מספר שנים סבי עבר לעסוק בתחום הבניין, והוא הוכשר כמנהל עבודה בבניין וכקבלן.

תמונות מתקופות שירותו בצבא וממלחמת יום הכיפורים

סבא בתקופת השירות הצבאי

בשנת 1976 סבא עזרי פגש לראשונה את סבתא מירב, בהיותה מורה חיילת ששירתה במושבה אבן יהודה ותפקידה היה ללמד את הנשים התימניות קרוא וכתוב. בתום השירות הצבאי היא למדה חינוך והוראה בסמינר בית ברל, הוכשרה כמורה ולימדה בבית ספר שבזי שנמצא במושבה.

סבא וסבתא נישאו ונולדו להם ארבעה בנים: הבכור, יובל, יליד 1977 – הוא אבי. כשנתיים לאחר מכן נולד אח לאבי, ירון שמו. בשנת 1985 נולד הבן השלישי שנקרא אסף ושנה לאחר מכן נולד איתי, הבן הרביעי. כל ארבעת הבנים למדו בבית הספר היסודי "שבזי", בדיוק כמו אבא שלהם לפניהם. לאחר מכן המשיכו ללימודי תיכון וללימודים באקדמיה.

בבית ספר התיכון "בר אילן" בנתניה, אבי יובל הכיר את אמי יפעת בהיותם למידי תיכון. בשנת 2001 הם נישאו. בשנת 2007 החל סבי את בניית הבית שלנו באבן יהודה, ובשנת 2008 נכנסו הוריי ואחיותיי להתגורר בו. בבית זה נולדנו אחר כך גם אני וגם נגה אחותי ומאז אנו גרים בבית זה, שמצא בשכנות בית של סבי וסבתי ודודיי מצד אבי.

בשנת 2020 סבי פרש לגמלאות לאחר 45 שנות עבודה בתחום הבניין. סבי חש סיפוק גדול בכך שלקח חלק והיה שותף בבניית הארץ לאורך השנים.

מגיל צעיר מאוד סבא אהב מאוד את התנ"ך והשתדל מאוד להנחיל אהבה זו גם לבניו. הוא הנהיג בכל יום שעת קריאה בתנ"ך שהכינה אותם לעלייה לתורה וקריאת "שישי" של פרשת השבוע בבית הכנסת.

לאחר הפרישה לגמלאות, סבא נדבק ב"חיידק" המטיילים והחל "לכבוש" את הארץ ברגליו. הוא החליט להשלים את מסלול שביל ישראל, למד את המסלול, הצטייד בציוד המתאים ויצא לדרך. במשך ארבעה חודשים עם הפסקות קצרות הוא שב הביתה, הוא סיים את שביל ישראל ואת שביל הגולן.

בימים אלה הוא ממשיך לטייל ברחבי הארץ, גם באופן עצמאי וגם עם קבוצות שונות של מטיילים. הוא יוצא לטיולים ארוכים למספר ימים וגם לטיולים חד יומיים. נראה כי הוא לא שבע מלתור את הארץ ברגליו. הוא ממשיך להתפעל מיופייה של הארץ, ובכל טיול הוא מגלה מקומות חדשים שלא הכיר קודם או שהכיר רק מסיפורי התנ"ך, שאותם, הוא אוהב מאוד.

סיפורי התנ"ך האהובים על סבא עזרי

מאז שאנחנו והדודים שלנו גרים באבן יהודה אנחנו נפגשים כמעט כל יום שישי בערב וכל שבת בבוקר  לארוחות שבת משותפות עם סבא וסבתא. בימי השבוע שהוא בבית ולא מטייל, סבא וסבתא נרתמים לקחת חלק ולסייע באיסוף שלנו לחוגים/לחברים ולהסיע ל/מבית הספר. תמיד דואג לשאול לשלום כולם ולברר במה הוא יכול לעזור.

הזוית האישית

סבא עזרי: למדתי שחשוב להעביר לדור הבא את תולדות המשפחה, תאור העלייה מתימן, והגדת לבנך – התהליך קירב ביננו.

הנכדה רוני: היה מענין להכיר את שרשי המשפחה, נהניתי מהעבודה המשותפת עם סבא עזרי.