מאגר סיפורי מורשת

שמי מידד גוטליב, אמי נלי ניסל נפטרה בתאריך 14.5.1999 ונקברה בגבעת שאול בירושלים. במהלך השנים לאחר לכתה, אספתי את פרטי סיפוריה שלאט לאט נרקמו לסיפור חייה, שתועדו והועלו למשמרת לדורות הבאים.

אמי כתבה יומן בהונגרית על השנים הראשונות של ילדותי, אבל היא מעולם לא נתנה לי אותו. הוא היה מונח בערבוביה עם כל מיני מסמכים ומכתבים ובכלל לא ידעתי מה זה. כנראה שאיכשהו היא ידעה שיגיע יום שבו אמצא אותו ואחפש מישהו שיתרגם לי ואכן הגיע היום….

הונגריה/ רומניה

נלי נולדה בתאריך 01.01.1914, בשם קורנליה ניסל, בעיירה טולגש בטרנסילבניה. טרנסילבניה הייתה אז חלק מהונגריה כאשר הונגריה עצמה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית. בסוף מלחמת העולם הראשונה בעקבות הסכם ורסאי, האימפריה האוסטרו הונגרית פורקה וטרנסילבניה סופחה לרומניה.

הוריה של אמי, מוריץ והלן ניסל

נלי הייתה הבת הקטנה של הוריה מוריץ והלן ניסל. אחיה הבכור היה מטיאש ואחותה הגדולה הייתה בלנקה.

אמי, נלי (על הכסא), עם אחיה מטיאש ואחותה בלנקה

כשאמי הייתה בת שמונים היא סיפרה: "כשהייתי בת ארבע אבא שלי אמר: 'הילדה הזאת היא בת מזל כי היא כבר לא תדע מה זאת מלחמה!' הם האמינו שאחרי 'המלחמה הגדולה', כך הם קראו למלחמת העולם הראשונה, בני האדם ילמדו לקח ולא יפתחו יותר במלחמות". ומאז היא אמרה, "עברתי את כל חיי הארוכים כשלא היה אפילו יום אחד בלי מלחמה."

שפת האם שלה הייתה הונגרית, אבל בבית הספר היא למדה בשפה הרומנית כך שהיא שלטה בשתי השפות האלה. בהמשך היא גם למדה גרמנית וצרפתית. המשפחה הייתה שייכת לזרם הניאולוגי שדומה לרפורמים. אביה היה הולך לבית הכנסת בראש השנה וביום הכיפורים והם היו חוגגים את ליל הסדר. אמי סיפרה שהקהילה הניאולוגית הוציאה הגדות לפסח שהוצאו מהן הקטעים של שנאת הגויים כמו "שפוך חמתך על הגויים" או "זכור את אשר עשה לך עמלק".

הערה של אדם הלר:

The Neológ Judaism of our grandparents did not resemble today’s Reform Judaism. The kitchen of our grandparents was strictly Kosher; whenever our grandmother bought on the market a live goose or chicken, she took it to a Shochet to be ritually slaughtered. The prayerbooks were identical to those of today’s US Orthodox synagogues, except that their translations were in Hungarian, not in English.

הוריה ראו את עצמם כהונגרים נאמנים והזדהו לחלוטין עם הונגריה ועם התרבות ההונגרית. השם העברי של סבא היה משה ניסן והוא שינה אותו למוריץ ניסל. אני לא יודע מה היה השם המקורי של סבתא הלן.

חזית בית הכנסת הנאולוגי הגדול בבודפשט, הרביעי בגודלו בעולם, היום הוא עזוב

אמי סיפרה שהוריה תמכו בתנועה הציונית ותרמו לה, אבל הם לא האמינו שיש סיכוי שהערבים יסכימו למדינה יהודית. המשפחה עברה מטולגש לאורדיה ושם הם גרו עד ששלושת הילדים עזבו את הבית ועד שסבא וסבתא גורשו משם לאושוויץ.

ביתם של סבא וסבתא

לסבא מוריץ ולשני הגיסים שלו היה בהונגריה בתחילת המאה בית מסחר סיטונאי גדול. כשאמי סיפרה לי על כך, היא לא ידעה את המילה 'סיטונאי' ואמרה 'אנגרו'. העסק הלך מצוין והם הרוויחו הרבה כסף, אבל הייתה להם בעיה כי היה ברור שמוריץ לא ידע להיות סוחר. הוא שנא את המסחר וכנראה שהיה תמים, אחד כזה שקל לסדר אותו, ללא ספק תכונה גרועה ביותר לסוחר. את המסחר הוא כאמור שנא, אבל הייתה לו אהבה גדולה לברזל. יום אחד הוא ראה מסגריה שמוצעת למכירה, ובלי לחשוב הרבה הוא קנה אותה, ומאז, בכל רגע פנוי הוא ייצר שם להנאתו מוצרים מברזל. הגיסים שמחו ואמרו שטוב שהוא משחק עם השטויות שלו שם במסגרייה במקום לעשות נזקים בבית המסחר.

ואז הגיע המשבר הגדול של 1929 והעסק פשט את הרגל. שלושת הגיסים טיכסו עצה איך להמשיך, ואחד מהם שאל את מוריץ: תגיד מה קורה עם המסגרייה שלך? אולי אפשר לעשות עם זה משהו? וכך קרה שהמסגריה הפכה לבית מלאכה ומבית מלאכה לבית חרושת, ותוך כמה שנים עבדו שם 300 פועלים בהחלט מפעל גדול במונחים של הזמן ההוא. מוריץ היה המנכ"ל ואלה היו השנים המאושרות של חייו.

אמי סיפרה שמוריץ היה עוזר לכל פועל שפנה אליו כי כאמור הוא היה איש טוב ורך, והם קראו לו 'אופו', כלומר אבא בהונגרית. אבל כל זה נגמר כשהגרמנים פלשו להונגריה והחרימו את בית החרושת. הפועלים גויסו לז'נדרמריה ההונגרית הפשיסטית ותוך זמן קצר סבא מוריץ וסבתי הלן גורשו לאושויץ ונרצחו שם.

אמי בכתה כשסיפרה איך אף אחד משלוש מאות הפועלים לא נקף אצבע לעזור לאופו.

אימא שלי הייתה אומרת שהיא בטוחה שהוא היה אוהב אותי, ומאוד כאב לה שהוא לא זכה לראות אותי. לפי דעתה הייתי דומה לו.

הערה של אדם הלר:

As far as I know, the partners in Fulger (Villám in Hungarian) Iron Foundry in Oradea were not our Grandfather’s brothers-in-law, but his brother Lörintz Nissel and a person by the name Faragó. The managing partner was ourGrandfather..

 חלק קטן מבית החרושת של סבא

סבא מוריץ במשרד שלו בבית החרושת

סבתא הלן הייתה עקרת בית, לא היה לה מקצוע ומעולם היא לא עבדה מחוץ לבית.

אמי סיפרה שכאשר היא הייתה בת 18 הייתה לה אהבה גדולה לבחור בשם בוריס שהיה נוצרי בן לדיפלומטים בולגרים. הוריה מאוד התנגדו לקשר הזה כי בוריס היה נוצרי ואמי סיפרה לי את הסיפור העצוב הבא:

בוריס נאלץ להיפרד ממנה כי ההורים שלו חזרו לבולגריה, והוא הבטיח שיכתוב, אבל מעולם לא הגיע ממנו מכתב מה ששבר את ליבה. היא הייתה אומללה ואמרה להוריה שאם אין בוריס אז לא אכפת לה עם מי היא תתחתן, ואז הם אמרו שיש איזה גוטליב איש נחמד ומסודר שמתעניין בה, והיא אמרה שלא אכפת לה והתחתנה אתו, כלומר עם אבא שלי. כשהיא הייתה בת 75 היא עברה לגור על ידינו ברחובות, ואז יום אחד היא קיבלה מכתב מבוריס.

הוא כתב שבשואה הוא יצא מדעתו מדאגה לגורלה ובמשך שנים הוא הפך עולמות עד שבסופו של דבר הוא מצא את כתובתה. היא שאלה למה הוא לא כתב לה, והוא אמר שהוא כתב המון מכתבים, אבל אימא שלה החזירה לו אותם. הוא שאל אם היא רוצה את המכתבים והיא אמרה שלא, והוא שאל אם היא רוצה שהם ייפגשו וגם על כך היא אמרה שלא, כי אי אפשר להחזיר את הזמן אחורנית.

הידיעה הזאת מאוד הכאיבה לה, אבל היא אמרה שהיא מסרבת לכעוס על אמה האומללה שנרצחה באושוויץ.

אמי גדלה בתרבות שבה מה שקבע היו תוארי אצולה, אבל לאחר נפילת האימפריה האוסטרו הונגרית תוארי האצולה נעלמו ובמקומם עלו תארים אחרים ובעיקר אקדמיים. הוריה עמדו על כך שהיא תלמד "לא חשוב מה" העיקר שיהיה לה תואר דוקטור, אז היא למדה משפטים שכלל לא עניינו אותה ושמעולם היא לא עסקה בהם.

זאת תעודת הדוקטורט שלה

אמי התחתנה עם אבי כשהייתה בערך בת עשרים בשנת 1934, והיא סיפרה שאבא שלה אמר לה: "כל כך הייתי רוצה שיהיה לי נכד ממך, אבל עכשיו זה לא הזמן". הורי גרו בעיר קלוז', למיטב ידיעתי אבי עבד בבנק ואמי לא עבדה.

הערה של אדם הלר: (הכינוי של אבי היה לייצ'י)

Lajcsi and your uncle József had an electrical goods business in Cluj/Kolozsvar –my recollection is that it was a prospering business.

מלחמת העולם השנייה והשואה

בשנת 1940 היטלר כפה על אירופה לבטל את הסכמי ורסאי וכך יצא שטרנסילבניה חזרה שוב להונגריה. ב- 1941 הגרמנים פלשו לרוסיה, הונגריה הצטרפה אליהם, ובמסגרת הגיוס הכללי שהוכרז, כל הגברים היהודים נאלצו להתגייס ולצאת לחזית הרוסית. אני לא יודע איך, אבל אמי הצליחה לחלץ את אבי מהגיוס כי הוא היה אסתמטי וחלש ולא היה סיכוי שהוא יחזיק מעמד.

מתוך כמה עשרות אלפי יהודים רק מעטים שרדו וביניהם הגיס שלה פרי בעלה של בלנקה והחבר שלה לאיקו יהודה מרטון.

להמשך קריאת תיעוד סיפור הביוגרפיה של נלי, סיפורה של קהילת יהודי קלוז' תוכלו לקרוא בקובץ המלא

קישור ליומן של נלי ניסל, אותו כתבה לבנה מידד

האתר של מידד

הזוית האישית

מידד גוטליב: אימא הייתה אשת שיחה נפלאה ובעיקר ידעה להקשיב. מאוד אהבתי לשוחח איתה גם כשהייתי ילד גם כשהייתי נער וגם כאיש מבוגר.

כפי שסיפרתי בתחילת הסיפור, אמי כתבה יומן בהונגרית שהיה מיועד לי, אבל היא מעולם לא נתנה לי אותו. הוא היה מונח בערבוביה עם כל מיני מסמכים ומכתבים ובכלל לא ידעתי מה זה. והיום אני מצרף את הקישור ליומנה שתורגם.