מאגר סיפורי מורשת

אני בת לניצולי שואה המשפחה של אבי נרצחה בשואה ואבי היחיד ששרד. גם אמי שרדה עם שני אחיה. הם עלו לארץ ישראל והקימו משפחה והיום המשפחה כבר גדולה. רוב המשפחה גרה במושב רמת צבי.

אבא שלי, שהוא סבא רבא שלך, צבי נולד בצ'כיה והיה הבן השני במשפחה בת 10 ילדים. בשנת 1939 כשתחילה האנטישמיות כל היהודים היו צריכים להציג ניירות שמראות שנולדו במקום. בחודש יוני 1941 נשלחו יהודי הכפר ברכבות או ברגל לגטאות. לאחר שישה שבועות החליטה משפחתו לחזור הביתה כי הייתה שמועה שהגרמנים לא פוגעים במשפחות החוזרות. הם שכרו סירה והגיעו לעיר קולמיאה שם גרו בבית הכנסת בתנאים קשים וברעב. הגרמנים החליטו לאסוף את היהודים שחזרו והם הושמו בבית סוהר. מבית הסוהר היו מוציאים אותם בבוקר מוקדם ליער והורגים אותם. שם נעלמו שתיים מאחיותיו וגם שני אחיו. אבי נשלח לעבוד עבור הגרמנים בהוצאת מצבות מבית הקברות של היהודים.

דוד שלו, אחיה של אמו שלח עגלון אשר הוציא אותו מהמחנה. הוא עלה על רכבת אך השוטרים ההונגרים הציעו לו לרדת מהרכבת כי תהיה ספירה ואם יגלו אותו גורלו יהיה מר. אבי הסתובב ברחובות וביערות עד שנתפס ע"י הגרמנים לאחר שהסתתר במתבן עם אביו. בשנת 1944 לקח חלק "בצעדת המוות" מפולין לבולגריה שנמשכה כחודש וחצי. בדרך עבד בעבודות שונות שכפו עליהם הגרמנים כמו חפירת תעלות נגד טנקים. אבא צבי חלה בטיפוס ומי שלא הבריא תוך שלושה ימים הוצא להורג, הוא הוכנס ע"י רופא יהודי לצריף הבריאים וכך נשאר בחיים.

בתאריך 5.5.1945 הגיעו האמריקאים למחנות ההשמדה ושחררו את היהודים הרזים והחולים. אבי החליט לחזור לביתו בכפר כדי למצוא בני משפחה אך משלא מצא אף אחד מבני משפחתו כי 9 אחיו והוריו נרצחו הוא החליט שהוא נוסע לארץ ישראל. הוא עלה בעלייה בלתי לגאלית באנייה שנקראה הכ"ג. האנייה נתפסה ע"י הבריטים ונשלחה לקפריסין. בדצמבר 1946 הגיע לעתלית והחל את חייו בארץ.

אמי טובה נולדה ברומניה. המשפחה סבלה ממצב כלכלי קשה. כשפרצה המלחמה נשלחה עם אמה ואחיה למחנה ההשמדה אושוויץ. ד"ר מנגלה הפריד בינה לבין אמה שנשלחה למשרפות והיא נשלחה לעבודות כפייה שם סבלה מחרפת רעב מכות ומעבודת פרך קשה.

הצבא האנגלי הגיע למחנה ההשמדה ושחרר את היהודים. עם השחרור מאושוויץ עברה להולנד ומשם לבלגיה. בבלגיה שהתה 3 חודשים. עברה לנמל מרסיי שבצרפת ומשם הפליגה ארצה באנייה הראשונה שהגיע לארץ אחרי המלחמה בשנת 1946.

היא התרגשה מאד לראות את חופי הארץ ושמחה, אך רגש של עצב מילא את ליבה כי הוריה לא היו איתה והיא הגיע בימים הראשונים למחנה המעפילים בעתלית. בארץ פגשה את אחיה שהיה בקיבוץ טירת צבי. אבי ואימי הגיעו למושב רמת צבי במסגרת חיילים משוחררים ומאז משנת 1949 כמעט כל משפחתנו גרה פה במושב, יחד הגיעו למושב ופה בנו את ביתם. המשפחה הייתה מאד חשובה להם ובכל הזדמנות בני משפחה מכל רחבי הארץ היו באים להתארח בביתם במושב. ואנחנו ירשנו מהם את אהבת הארץ ואת אהבת המשפחה ואת ה"ביחד" שכל כך היו חשובים להם וגם לנו.

אבי תמיד אמר "צריך לחיות רק בארץ ישראל לשמור עלייה ולספר לדורות ההמשך את סיפור השואה".

אני למדתי להיות מורה בסמינר ובאחד מהחופשים הלכתי לעבוד בקואופרטיב בית שאן- חרוד. שם חנן (בעלי) עבד כנהג סמיטריילר, שם הכרנו. התחתנו במולדת ושם גרנו במשך שנתיים. ביום האחרון של שנת הלימודים עברנו לרמת צבי המקום שבו נולדתי. גרנו בצריף בתחילת המושב. שם אסף (בני הבכור) נולד. מאז אנחנו  גרים ברמת צבי ואני מרגישה שרמת צבי זה הבית שלי ואני קשורה מאוד למקום. אני רוצה להישאר כאן ובמיוחד, כי בני הבכור אסף ובני הצעיר חן בחרו להישאר לגור במושב.

אומנם הורי נפטרו, אבל אני בטוחה שהם גאים במשפחה שיצרו, אני חושבת שהמשפחה שלי היא העוגן הכי חזק והכי גדול שיכול להיות.

הזוית האישית

שושי לידן: הקשר ביני לבין ליהיא נכדתי תמיד היה חזק ומיוחד. התכנית חיזקה והעמיקה קשר זה. אנחנו מאחלות זו לזו שהקשר בינינו תמיד יהיה חזק. אני שושי סבתא של ליהיא מאד אוהבת את ליהיא וגאה באיכויות ובערכים של ליהיא.