מאגר סיפורי מורשת

שמי מרדכי אלוש, נולדתי בעיר ספקס בשנת 1928 להורים פליקס ואורייט אלוש, אורייט הייתה אימא שלי לבית אנציל והשם אלוש נובע מזה שסבא במאנג'יר היה צבע הצרפתי. הוא נולד בשנת 1901, היה עיתונאי, היה לו עיתון משלו וכשהייתי ילד גדלתי באווירה ציונית מאוד.

אני גדלתי בכמה בתי ספר , למדתי בבית ספר איטלקי בגיל 6 ואז בבית ספר צרפתי, שם למדתי בצרפתית את כל המקצועות. שפת האם שלי היא צרפתית. בגיל 14 נתקלתי בגרמנים ואבי נעצר על ידי קולונל ראוף, הוא נלקח למחנה.

בשנת 1942 נהפכתי לאבא צעיר. בגיל 14 הייתי צריך לדאוג לאוכל ולא היה, כי ליהודים בכל ארופה היה אסור כל דבר, הייתי בורח, לוקח ואוסף אוכל. ב7 למאי 1943 נכנסו בנות הברית וגירשו את הגרמנים.

העלייה לישראל

בשנת 1952 שטנו לחיפה באונייה, ירדנו מהאוניה לאוטובוס למשרד של בני עקיבא, שם ישנו את הלילה הראשון ובבוקר לקחנו אוטובוס לקיבוץ. אשתי הייתה בהריון חצי שנה, היה לה קשה אך לא נתנו לזה לעצור אותנו. הלכנו ברגל כמה קילומטרים עד שהגענו לכפר דרום ושם ישנו. יותר מאוחר קיבלנו צריפון. כשאישתי ילדה, חילקו אותנו לילדים בנפרד והורים בנפרד והתחלתי לעבוד בכל עבודה שיכולתי.

כיום

כיום אני עוסק בציור, פיסול בעטיפות של קרמבו ובנייר, ריקודים במועדון לניצולי שואה, פוגש חברים, יורד לים לשחות ורץ כל בוקר. בניתי משפחה גדולה עם חמש בנות, אני ממשיך להיות אבא של חמש בנות, יש לי 17 נכדים ו-36 נינים. אישתי נפטרה לפני שנתיים מאלצהיימר. כיום יש לי מטפלת שעוזרת לי, ואני משתדל לצאת בכל בוקר בשעה 9:00 להליכה ליד הים, אני נפגש עם ראש העיר ומעביר הרצאות בנושא השואה.

הזוית האישית

עידן הנכד המתעד: לי ולסבא רבא שלי הייתה חוויה שמחה שבה אני נהניתי להקשיב וללמוד על דברים שלא ידעתי אודותיו, למשל – ששפת האם של סבא היא צרפתית ושהוא גדל בבית ספר איטלקי. סבא נהנה לספר לי על כל מה שהוא יכל וידע מאותן תקופות. לסיכום, לי ולסבא שלי הייתה חוויה נפלאה במסגרת התכנית.