מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלנו מתחיל במדינה רחוקה בשם אוזבקיסטן בעיר סמרקנד בשנת 1957, שם נולדה ילדה בשם ריבה לשני הורים ששמותיהם: ריה ואליה. לריבה היו שישה אחים, היא הייתה האחות הבכורה ואחריה היו: אסתר, אוליה, בלה, רוזה, וסלמון. הם היו חמש בנות ובן. אבא שלה, אליה, עבד בחנות בגדים ואימא שלה הייתה רואת חשבונות.

הבית בו גדלה היה וילה בעלת שמונה חדרים, בכל חדר היה זוג ילדים. הם התחלקו לפי גילאים. גם להורים היה חדר משלהם והבן הקטן היה בחדר משלו. בכל חדר היה את הדברים של הילדים כמו: צעצועים, בובות, בגדים, מיטה וארון. החדרים הנוספים היו מטבח, סלון, חדר משחקים, ושירותים.

סבתא שלי ריבה מספרת שבילדותה הייתה לה בובה מיוחדת שהייתה לוקחת איתה לכל מקום. הבובה הייתה דובי שמחזיק קערה עם דבש והייתה לו מחוגה בגב, כאשר סבתא הייתה מסובבת את המחוגה, הדובי היה אוכל את הדבש. הבובה הזאת הייתה איתה עד גיל שתיים עשרה. בגיל שתיים עשרה היא איבדה אותו. סבתא זוכרת שהבית שלה תמיד היה שמח וחם וקיבל את כולם. בבית היה כבוד הדדי וצייתנות.

בבית הספר שלה הייתה לה חברה טובה בשם גולה, היא הייתה גבוהה עם שיער שחור ועיניים שחורות. היא לא גרה קרוב אליה, אבל עדיין היו בקשר בבית הספר שלה. סבתא הייתה תלמידה טובה וממושמעת. בבית הספר היו פעילויות כמו נשפים ותחרויות ריקודים. תחרויות ריקודים היו תחרויות בין כל בית ספר והריקודים היו ריקודים הודים. היא זכתה במקום ראשון. בזמנו, לבתי הספר לא היו שמות, היו רק מספרים. בית הספר שלה היה מספר 21. בזמן הפנוי שלה הייתה משחקת בחבל קפיצה, כדוריד, דמקה או שהייתה יוצאת לשכונה לשחק עם חברים וכדור.

כמה שנים לאחר מכן פגשה סבתא שלי ריבה את סבא שלי מרדכי. פעם לא היו אפליקציות של היכרויות, אז היה להם משדך שהיה עובר מבית לבית ומפגיש בין אנשים. הוא שידך בין סבא וסבתא שלי וקבע ארוחה עם ההורים, ואחרי זה הם התחתנו.

סבא וסבתא שלי עלו לארץ בשנת 1989. סבתא עלתה כי רצתה להקים משפחה בארץ. הם עלו לארץ במטוס והתיישבו בנתניה. כשסבתא הגיעה היא לא ידעה עברית, אז היא הלכה ללמוד באולפן. היה לה קצת קשה ללמוד עברית מאפס, אבל היא למדה את השפה ואז התחילה ללמוד רפואה. היא הייתה רופאה במשך שלושים וחמש שנה ואז יצאה לפנסיה. נולדו לה שלושה בנים: אדי הבכור, אלי האמצעי, ארתור הקטן וגם אבא שלי.

פעם לא היו הרבה דברים שקיימים היום. סבתא שלי ריבה מספרת שבעבר לא היו מקלחות, הם התקלחו בעזרת דלי שאימא שלהם חיממה להם בו מים . בערך כאשר היא הייתה בגיל שתיים עשרה, המציאו מקלחות והמשפחה שלה הלכה לקנות. אז עוד לא היו מקלחות עם דושים, היו רק אמבטיות עגולות אך גם זה היה התקדמות. לאחר בערך שלוש שנים, כאשר סבתא שלי ריבה הייתה בת חמש עשרה, היא סיפרה לי שהומצא התנור. פעם לא היו להם תנורים, היה להם דבר הנקרא טאבון, הוא היה מחובר לקיר, בצורתו היה עגול ועשוי מאבנים, כמו תנור פיצה. אימא שלהם ריה הייתה לוקחת מרדה ומוציאה את האוכל איתו, עד שהמציאו את התנור.

הזוית האישית

אושר: אני מאוד נהנתי מהתכנית, בעזרתה גיליתי על סבתא שלי דברים חדשים וקיבלתי זמן איכות נוסף איתה.

ריבה: אני אהבתי את התכנית, היא נתנה לי הזדמנות להעביר את הסיפור שלי גם לנכדים וגם לדורות הבאים.