מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1934 בנס ציונה, בישראל.

למדתי בבית ספר טירת שלום עד כיתה ה'. אחר כך לא היה להורים כסף אז שלחו אתי לעבוד במקום ללמוד.

עבדתי באריזת תפוזים. אנחנו היינו קוטפים וממלאים את הארגזים ושולחים אותם לחו"ל. הייתי עובדת ועוזרת בבית בכל העבודות.

 

בגיל 15 הכרתי את בעלי ואז לא הרשו לצאת איתו.  בתקופה ההיא היה נהוג שאם יש לך חבר את צריכה להתחתן. ואכן התחתנו.  יש לנו 3 ילדים 2 בנות ובן . שם הבנות ליאורה ויפה ושם הבן יורי. היתה תקופה קשה, לא היה כסף, אז אני לימדתי אותם בבית. הם היו ילדים טובים, שמעו בקולי היו ממושמעים.

 

לאחר מכן אני שלחתי אותם לגן, כשהיה לנו כסף. הם גדלו, למדו והתחתנו ובנו משפחות . יש לי מהם נכדים וגם נינים. כיום אני בת 80  ונהנית מכל הנכדים והנינים.

 

הכרתי את בעלי בתנועת נוער הנקראת נוער העובד. הוא היה מדריך שם, הוא אהב אותי והיה תמיד איתי. הוא היה נותן לי מתנות, שעונים ותכשיטים. הוא היה תמיד איתי בכל מקום. אני אהבתי אותו גם אבל לא ידעתי עד כמה הוא אוהב אותי.

 

באחד הימים, כשהיה טיול של הנוער העובד, אני זוכרת שאכלנו. לאחר האוכל הוא בא אלי עם מתנה גדולה וזה היה הרגע המרגש בחיי. הוא התקרב אלי ואמר "את רוצה להיות חברה שלי" .

 

אני הייתי כולי בהתרגשות, לא ידעתי מה לעשות? אבל הדבר היה ברור ועניתי "כן". כשניגמר הטיול הלכנו ביחד להורים שלנו לספר להם על החברות שלנו. שניהם , ההורים גם שלי וגם שלו אמרו  לנו: "אין חברים אתם צריכים להתחתן מיד".

 

לא הייתה לנו אפשרות אחרת והתחתנו תוך כמה חודשים. לאחר שנה של נישואים ילדתי את בתי הבכורה ליאורה ולאחר מכן ילדתי את הילדה השנייה שלי יפה. לבסוף את הבן השלישי יורי.

כיום יש לי 8 נכדים ו –  11 נינים ואני בת 80.

 

טירת שלום: "טירת שלום הוא יישוב שהוקם בשנת 1930 כמושב עובדים של יוצאי תימן על אדמות הקרן הקיימת ובסיוע המרכז החקלאי של ההסתדרות‏ ועזרה כספית של קרן היסוד. בשנת 1951 הפך המושב לשכונה חקלאית בתחומה של נס ציונה ואחר כך לשכונה בעיר. המושב נקרא על שמו של גדול משורריה היהודים של תימן, שלום שבזי".

 

נס ציונה: "היא עיר במחוז המרכז בישראל. העיר ממוקמת בין ראשון לציון בצפון ורחובות בדרום. העיר משתרעת על פני כ-16,000 דונם ומונה כ-45,000 תושבים. נס ציונה הוקמה בשנת 1883 כמושבה יהודית במסגרת העלייה הראשונה והוכרזה כעיר בשנת 1992."

תשע"ה