מאגר סיפורי מורשת

שמי דורית בן שושן, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, ג'אן בן גיגי ויחד תיעדנו את סיפורה.

ג׳אן בן גיגי נולדה ב 8 בדצמבר 1940 במוסטגנם שבאלג'יריה לאימא שלה קראו רנה ולאבא שלה קראו ויקטור הוא היה עובד בנגרות. היו לסבתא שבעה אחים. כילדה, היא לא כל כך סבלה ממלחמת העולם השנייה, אבל הם היו משפחה ענייה והיה קשה למצוא אוכל בתקופה הזאת. ההורים שלה אסרו על עצמם לאכול כדי שיהיה מספיק אוכל לכל הילדים. האחים הגדולים במשפחה גם היו עובדים כדי לעזור להורים שלהם.

סבתא שלי זוכרת שכל יום שישי לאחר שחזרו מבית הספר אימא שלה הייתה מביאה אותה ואת אחותה לבית מרחץ. אימא שלה הייתה מביאה מזוודה קטנה ושם היו סבונים, מגבות ובגדים נקיים. היא הייתה שמה אותם באמבטיה רוחצת אותם ובעזרת כוס גדולה עם המים היא הייתה שוטפת אותם ואז הם היו מתלבשות. סבתא שלי מאוד אהבה ללכת לשם.

כשסבתא שלי היתה קטנה כשעדיין לא התחילה מלחמת אלג'יריה היא הייתה משחקת ברחוב עם הילדים הערבים ולא היו מתחים או בעיות במערכת יחסים בין היהודים לערבים הייחסים היו מאוד טובים. בזמן הזה אלג'יריה הייתה בשלטון צרפת והערבים שגרו באלג'יריה רצו עצמאות.

בשנת 1954 כשסבתא הייתה בת 14 התחילה מלחמת העצמאות של אלג'יריה ואז האוירה החלה להיות מתוחה והיא הפסיקה להסתובב עם החברים הערבים שלה. התחילו  להיות הרבה פיגועים היו פצצות בבתי קולנוע בחנויות נגד כל מי שהיה אירופאי. יום אחד סבתא שלי הסתכלה בחלון והיא ראתה שיורים על בן אדם ברחוב מול העיניים שלה.

סבתי בנעוריה

בגיל 18 סבתא שלי ומשפחתה עזבו את השכונה שבו הם גרו כי היה יותר מדי מסוכן להישאר אז הם עברו לגור אצל האח הבכור  שלה ששמו אלי, ועם אשתו והבן שלו במשך שנתיים. אחיה גר בשכונה טובה יותר, בשכונה הזאת היו רק אירופאים.

הבריחה מאלג'יריה

בשנת 1962 בהכרזת העצמאות של אלג'יריה המשפחה של סבתא עזבו את אלג'יריה עם התינוק של אחיה, אלי כי ההורים שלו עדיין לא יכלו לעזוב. מיליון יהודים ונוצרים עזבו את אלג'יריה והיגרו בעיקר בצרפת כי הייתה להם אזרחות צרפתית. סבתא ומשפחתה חיכו שלושה ימים בנמל בגלל שלא מצאו מקומות באונייה.

בנמל היה להם מאוד חם ביום ובלילה היה להם קר הצבא הצרפתי נתן להם שמיכות, אבל זה לא הספיק להם. הם גם היו רעבים והחלב של התינוק נגמר וסבתא שלי הייתה צריכה ללכת לעיר כדי למצוא חלב. בזמן הזה כל החנויות היו סגורות בגלל המלחמה, אבל סבתא שלי מצאה חנות והיא נכנסה וביקשה חלב אבל המוכר אמר לה לצאת וצעק שזה בגלל אנשים כמוהם שבורחים שהם איבדו את אלג'יריה. קצת יותר רחוק משם היה מנזר קתולי והאחיות נתנו לה חלב לחם וגבינה.

מהלך הנסיעה נמשך 24 שעות וכשהגיעו לצרפת עלו על רכבת שהביאה אותם לליון ושם חיכה להם אחד האחים שמצא שם דירה בבניין חדש. סבתא שלי מצאה עבודה בדואר.

בשנת 1965 היא הכירה את סבא שלי הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים.

בשנת 2010 הם עלו לארץ ישראל והיום הם גרים בחדרה.

הזוית האישית

הנכדה דורית: למדתי הרבה דברים חדשים על הסיפור של סבתא ואהבתי לדבר איתה וסבתא מאוד נהנתה לספר לי את סיפורה.