מאגר סיפורי מורשת

זכרונות ילדותי

נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו ועלינו לארץ כשהייתי בסביבות גיל 11, ומאז  גרתי באשדוד. בהתחלה גרנו ברחוב ז’בוטינסקי במעברה, ומשם עברנו לאזור רחוב  אילת באשדוד. כשעלינו לארץ ישראל למדנו עברית כעולים חדשים.

בבית הורי כל יום שישי היה יום מיוחד שהיינו נאספים כל המשפחה לקידוש ושרים שירי שבת. בחגים היינו חוגגים ביחד על פי מנהגי החג כמו שנהוג וזה היה מאד מיוחד.

זכור לי  שבגיל 11 למדתי בבית ספר דתי בשם רמב״ם ואחר כך בבית ספר ״אבן עזרא״. בכיתה ו למדתי בבית ספר ״מוריה״. ואחר כך בתיכון עברתי ללמוד במקיף א. את תקופת הלימודים סיימתי בשנת 1967 בגיל 17.

אני זוכר שהיינו משחקים המון, מחוץ לבית,  כל החברים. שיחקנו בחץ וקשת והייתי אלוף בגולות, חמש אבנים, סביבונים, מחניים, סטנגה ,כדור רגל ואופניים. כולם היו משחקים ביחד, גם בנים וגם בנות. הכביש באזור רחוב אילת לא היה קיים בזמן ילדותי והיה שם רק מגרש של חול  ושם שיחקנו כל החברים.

בילדותי השתתפתי בחוגי  ג׳ודו וקרטה. זה עזר  לי מאוד בכל מיני סיטואציות שחוויתי בתור ילד.

כשעברנו לארץ חווינו אפליה כלפינו. היחס של התושבים בארץ כלפי האנשים שעלו מעדות המזרח היה מזלזל ומשפיל. בעקבות ההתנהגות הזאת ומשברון לב אבי נפטר. אני לא זוכר ממנו הרבה כי הייתי רק ילד כשזה קרה.

תקופת הקורונה

אני עובר את תקופת הקורונה כמו כולם. אני יוצא פחות ממה שהייתי יוצא בתקופה רגילה. וגם שאני יוצא תמיד עם מסיכה גם רק בשביל לזרוק אתה זבל. אני חושב שבעקבות הקורונה אני שומר יותר על עצמי אבל עדיין משתדל להיות עם האנשים שאני אוהב. כשהקורונה פרצה בקושי ראיתי את הנכדים והילדים וזה היה מאוד קשה. היום אנחנו כבר לומדים לחיות עם הקורונה.

בימי חמישי אני נוהג  ללכת לפעילויות במועדון ואני מקפיד לשמור על ריחוק מכולם ולהישאר כל הזמן עם מסיכה.

בילדותי הרפואה הייתה לא מפותחת. במרוקו לא הייתה רפואה טובה. רוב המרפאות היו פרטיות, מי שהיה צריך לעבור ניתוח היה צריך לשלם הרבה כסף. רק לידה הייתה בחינם. גם כשלא הרגשנו טוב ונזקקנו לרופא  טוב היינו צריכים לשלם הרבה כסף. גם הרופאים לא היו כל כך טובים. לא זכורות לי תרופות מסוימות במרוקו אבל אני זוכר שהשתמשנו הרבה בתרופות סבתא.

לדוגמא: ערק על הבטן  לכאב בטן. לכאב שיניים מגרגרים ערק. מכינים תה עם צמח שנקרא "שיח" שעוזר להרגיש יותר טוב. שמן זית לכאבי אוזניים.

בשנים האחרונות עברתי סרטן במעי הגס. זו מחלה קשה. עברתי ניתוח ב 2008 וכרתו לי את המעי הגס. כשחזרתי לעבוד נתנו לי עבודה יחסית קלה כדי שלא אלך  ברגל.

זכרונות פורים

במרוקו לא היה נהוג לצאת לבלות עם התחפושות מחוץ לבתים. ביום החג הייתי הולך לבית הספר עם אחי ועם חברים ומייד חוזרים הבייתה. 

בישראל כבר היה שונה: התחפשנו ויצאתי עם חברים מהשכונה למרכזונים שהיו אז באשדוד, היינו יוצאים מהבוקר עד הערב, עד סביבות השעה 22:00 והיינו מקבלים דמי פורים מההורים. אני זוכר שבשנה השנייה אחרי שהגענו לארץ, ב-1963,  הייתה תקופה חמה ואני התחפשתי לאינדיאני. פתאם מזג האוויר התקרר התחיל לרדת גשם, והתחפושת שלי לא התאימה ליום קר וחליתי מאוד. ביליתי את כל חופשת פורים בבית ובמיטה וגם ימים רבים אחרי החג. נהגנו לאכול  בחג אזני המן ובערב פורים הייתה לנו ארוחה משותפת לכל המשפחה. אימי הייתה מכינה לחם עם ביצים ושמה באמצע השולחן וכולם היו אוכלים ביחד.

מכונת התפירה שסבי קיבל מחמותו

קיבלתי מחמותי מכונת תפירה לפני 25 שנה. זה יקר לי כי קיבלתי את זה ממנה לאחר ששמרה עליה 80 שנה. עכשיו אני שומר עליה. היא קנתה את המכונה במרוקו ותפרה עם זה המון בגדים ועכשיו אני ממשיך את המעשים שלה ותופר איתה. חשוב לי להמשיך את המסורת שלה עם מכונת התפירה הזאת כיוון שהיא הרגישה את הצורך לתת אותה דווקא לי ולא למישהו אחר. זה כבוד גדול בשבילי לקבל את זה ממנה. זו מכונה ידנית שצריך לסובב אותה עם ידית כדי לתפור.

הזוית האישית

ירין: במהלך התכנית יצא לי להכיר טיפה יותר מהעבר של סבא שלי. מאז ומתמיד היינו קרובים אחד לשני ונפגשים כמעט בכל יום אך בזכות התכנית גיליתי עליו דברים שלא ידעתי לפני הקשר הרב דורי. אני שמחה שהייתה לי זכות לקחת חלק בתכנית זו.