מאגר סיפורי מורשת

אני רוני דנה, נולדתי בלבנון בשנת 1951, ועליתי ארצה עם משפחתי בגיל שלוש. גרנו ברמת גן עד גיל 10 ומשם עברנו לתל אביב.

הילדות שלי בצל ההורים הייתה מורכבת: עם אימא היה קשר חם מאד אבל לעומת זאת הקשר שלנו עם אבא היה קריר ומרוחק. אהבתי לשחק כדורגל, שנאתי ללמוד, פרשתי מבית הספר לאחר סיום כיתה ח' ויצאתי לעבודה כנער בן 14.

כשגדלתי עשיתי שירות צבאי, שירתי בסיני שלוש שנים, ולאחר מכן השתתפתי במלחמת יום הכיפורים. בסיני הכרתי את אסנת, התחתנו ואז סוגיית האבא עלתה על הפרק. שאלתי את עצמי – איזה אבא אני רוצה להיות? היה ברור לי שהקשר שלי לילדים יהיה שונה בהתייחסות שלי כלפי ילדיי לעומת אבי.

אני ואסנת רצינו ילדים, רצינו המון ילדים אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד ובה הסתבר שלא הצלחנו להיכנס להריון וללדת ילדים. מההבנה הזאת הדרך לאימוץ ילדים הייתה קצרה וכבר לאחר שש שנות נישואים אימצנו את בתנו הבכורה.

לאחר שנתיים אסנת נכנסה להריון והגיח לעולם הבן הביולוגי שלנו, ולאחר לידתו שוב נסגרו כל הצינורות ולא נכנסנו להריון. כמובן שפנינו שוב לכיוון האימוץ ואימצו את הבן השלישי שלנו שהיה בן שבעה ימים.

החיים המשיכו ולאחר שלוש שנים שוב אימצנו את הבן הרביעי שלנו והפכנו למשפחה מרובת ילדים. אבל כמובן שלא הסתפקנו בארבעה ילדים, כפי שאמרתי בתחילת הסיפור רצינו המון ילדים, ואז בשנת 2000 אימצנו את בתנו החמישית שהייתה בגיל שלוש בזמן האימוץ.

אנקדוטה קטנה שזכורה לי קרתה כשהבן השני והביולוגי היה בן חמש שנים וכבר אז היו לנו שני ילדים אחרים מאומצים. הגיע יום אחד בבכי כבד וכשניסיתי להבין מה קרה, למה הילד בוכה, הוא אמר: "זה לא הוגן שכולם פה מאומצים ורק הוא לא." וכמובן שהצדקנו אותו מאד וכבר באותו ערב ערכנו את טקס ה"אימוץ" שלו ומאז גם הילד הביולוגי הוא  ילד מאומץ אצלנו.

בשנת 2006 לאחר מחלה לא פשוטה אישתי נפטרה ונותרתי כאב חד הורי לחמישה ילדים. האתגר היה גדול מעניין וכיום שלושה מהם נשואים ויש לי גם שישה נכדים והיד עוד נטויה. והיום המוטו שלי הוא: "ילדים זה שמחה".

הזוית האישית

מוריה: החוויה מתיעוד הסיפור הייתה מרתקת. ההבנה של כמה הילדות והחיים שלנו מעצבים אותנו ואת הבחירות שלנו בהמשך החיים היא מטורפת. תיעוד הסיפור חיזק את הקשר שלי עם אבא שלי וגרם לי להעריך אותו עוד יותר על האדם ועל האבא שהוא. יכולתי להבין, להרגיש ולהתרגש ממנו וקיבלתי תזכורת על כמה אני שמחה שזכיתי בו וכמה הוא לא מובן מאליו. אבא שלי הוא אישיות יוצאת דופן אדם כל כך טוב ולא יכולתי לזכות במתנה יותר יפה ממנו בחיים שלי.