מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי מירי רווח, כשנולדתי קראו לי מאירה על שם סבא שקראו לו מאיר, כשהתבגרתי לא אהבתי את השם ושיניתי בגיל 17 את שמי בתעודת זהות למירי. נולדתי בנשר שבחיפה בארץ ישראל. לא היו אז הרבה מקומות בילוי, היינו נוסעים לחיפה והיינו מבלים בקולנוע, ספרייה ונהנים בהופעות. היה מועדון שם שבו התקיימו המון מסיבות.

 

גרנו בבית קטן, של 60 מ' עם 3 חדרים, מטבח קטן, מקלחת, שירותים, שתי מרפסות ומחסן. לא היו אז גני שעשועים והבית עצמו היה בעליית ההר ולהגיע אליו היה קשה.  צריכים היינו ללכת ברגל בעלייה תלולה, היינו הולכים לנשר לפארק. היו בשכונה שלי בתל – חנן אנשים שבאו מכל מיני מדינות: מרוקו, טוניס, רוסיה, רומניה ופולין. היו לי חברות מכל מיני עדות. היחסים שלי עם השכנים היו מאוד חמים והשכנים היו תמיד מבקרים אחד את השני ומכבדים  אחד את השני, במאכלים של עדותיהם.

 

לים היינו נוסעים לחיפה לבת גלים, שם היה חוף שנקרא החוף השקט. היה לנו בית כנסת בשכונה. הוריי היו הולכים לשם רק ביום כיפור. לאמי קראו ציפורה מרקוביץ ולאבי קראו אברהם מרקוביץ. הייתה לי אחות אחת בשם שושנה. אבי היה מנהל עבודה בוולקן יציקה, אמי עבדה כסייעת בגן ילדים. אמא הייתה דואגת לילדים ולבית, שתמיד יהיה אוכל, הייתה עובדת קשה שלא יחסר דבר לבנותיה.

 

אבא עבד קשה והיה עובד הרבה שעות נוספות כדי שהכסף יספיק לכלכלת הבית. הוא היה בן אדם טוב ואדיב שאהב מאוד את משפחתו. אבי היה גבר נאה וגבוה עם עיינים כחולות. אמי הייתה נמוכה קצת שמנמנה עם שיער שחור קצר. ביום יום היינו אוכלים: שניצל, כבד עוף, מרק עגבניות, מרק שעועית, עוף עם תפוחי אדמה, מרק עוף. בתל – חנן שהיום נקראת נשר, שם כולם יהודים. היינו מבקרים במכולת, סופר, בית כנסת ובבתים אחד של השני. היינו קונים בשוק בחיפה ובמכולת השכונתית רק מאוחר יותר נפתח סופר. היינו קונים: בשר, עוף, ירקות, פירות, ביצים ועוגות היינו אופים בבית. 

 

היו לי המון חברות טובות שהיו לי כחברות אמת מכל מיני עדות: אחת ממרוקו , אחת מרוסיה ואחת מטוניס. החברות היו לי כשכנות שגרו לידי וחלקן מנשר. היינו משחקות בקפיצה בחבל, היינו אוספות גוגואים, היינו משחקים מחבואים והיינו משחקות בגומי. היו מסיבות שהיו עושים בתוך הבתים, סרטים, היה לנו פעילויות בדיסקוטקים (שכיום נקרא מועדון) והיו זמרים שהיו מגיעים לחיפה והיינו הולכים לראות.

 

שם בית הספר היסודי, היה גבעון והתיכון נשר, למדנו גיאוגרפיה, מתמטיקה, אנגלית ואני למדתי גם במגמת אופנה, שהיה המקצוע שבחרתי בו. זה מה שרציתי להתעסק בעתיד. היו יחסים די טובים עם המורים בדרך כלל לא היו עונשים כי התלמידים היו מאוד ממושמעים ולא מתחצפים למורים. חולצה תכלת ומכנס כחול ג'ינס. היו גם טיולים שזכורים לי לטובה, שמאוד נהניתי בהם וכך הכרתי את הארץ יותר טוב, כי בזמנו לא יצאנו לטייל עם ההורים בארץ. גם היה שיעור גדנ"ע שבמסגרתו יצאנו לטיולים של שלושה ימים ואפילו ארבעה ימים. היו מסיבות כיתתיות וגם מסיבות ריקודים שכל אחד היה מארגן בביתו ומזמין את הכיתה למשל: הייתי שולחת את ההורים לחברים לשחק בקלפים. היה לנו מורה שהיה קצת מוזר, הוא היה שם את רגליו על השולחן וחולץ את נעליו וגרביו. אהבתי את המקצועות הקשורים באופנה ולא אהבתי גיאוגרפיה ומתמטיקה.

 

חגגתי את בת המצווה שלי בכך שהזמנתי את כיתתי למסיבת ריקודים בביתי ובנוסף הוריי הזמינו את כל המשפחה לארוחת צהריים וזכור לי במיוחד את המתנה שדודתי תפרה לי במיוחד שמלה אצל תופרת שזה מאוד שימח אותי, בבית הספר היסודי שלנו היה חדר אוכל, אך לא אכלתי שם. זה היה רק לילדים שהיו ממשפחות ברוכות ילדים, הם אכלו שם. אהבתי בשר בקר שאמי הייתה מכינה, היו ממתקים אבל יותר היה עוגות שהייתה מכינה אימי לימי שישי ולאמצע השבוע. 

 

אז האזינו אז למוסיקת דיסקו ופופ והיינו רוקדים ריקודי רוק, דיסקו וסלואו. בזמנו היה את: יגאל בשן, ריקי גל, גבי שושן, להקת תיסלאם, להקת כוורת ושירים של להקות צבאיות וזכור לי במיוחד הזמר דמיס רוסוס שהיו לו הרבה להיטים והיה מאוד מושמע ברדיו. אני אהבתי לרקוד עם ילדי הכתה בבתים שהיו מארגנים מסיבות או במסיבות במתנסים. האופנה בזמנו הייתה מכנסי פדלפון. זכור לי שלקחתי את כל מכנסיי הישנים לתופרת כדי שתוסיף לי בד שיהיה רחב למטה. אמצעי תקשורת שלנו אז היו: רדיו טפ וקסטות ולילד שהיה רדיו טפ נייד היה הכי פופולרי וכולם רצו להיות חברים שלו אך המצב הכלכלי לא איפשר לנו לקנות את המותרות האלה.

 

הוריי למשל היו כל יום שישי משחקים רמי לפי התור אצל חברים והיו נוסעים הרבה לבקר משפחה. אני, למשל הכרתי את בעלי דרך מקום עבודה שעבדתי אצל אבי עד מועד גיוסי ובדרך כלל במנו היו מכירים באוטובוס, בדיסקוטק ובים. אופי היחסים בין הורים לילדים היא שלא הייתה הרבה פתיחות כמו שנהוג היום והילדים לא שיתפו את ההורים בכלום. היה נהוג לחזר אחרי הבנות, בכך שגבר היה שורק לאישה ברחוב והיה ניגש אליה ומחמיא לה ומבקש מספר טלפון. החבר היה נוהג לחכות לבחורה מחוץ לביתה ולא היו נכנסים ישר לתוך הבית של הבחורה כמו שנהוג היום. רק לאחר תקופה, היו אוחזים ידיים, מתחבקים ואחרי תקופה מסויימת נשיקות.

 

הוריי לא היו מעורבים בחיי כמעט בכלום רק שלפני שהתחתנתי והייתי ממש בוגרת אז יותר עירבתי אותם ואם הייתי צריכה שייקנו לי משהו אז ביקשתי מהם ישר. כמשפחה היינו כל שבת נוסעים לים, בחגים היינו אוכלים ארוחות יחד והיו מפגשים משפחתיים. לא הכרתי את בן זוגי בשידוך, הכרנו במקום העבודה. לאחר שהתחתנו נולדו לנו ארבעה ילדים ויש לנו ארבעה נכדים וכולם גרים בנהריה.

תשע"ו