מאגר סיפורי מורשת

סבתא אילנה מספרת לנכדתה מאשי

שמי אילנה לרר, נולדתי בשנת 1966 לאבי אריה לייב ולאמי מריאשה יש לי אח אחד ושמו יוסף יצחק, שם משפחת נעוריי  לפני נישואיי היה שיף. נולדתי בעיר מוסקבה שברוסיה. שמי המלא הוא בריינה רחל לאה, רחל לאה על שם סבתא של אמי. השם שלי לאה הפך ברוסיה ללנה, וכיום בישראל קוראים לי אילנה.

החיים ברוסיה

היה לנו בית בן שני חדרים בקומה שביעית. הבית הכיל חדר שינה, סלון ומטבחון קטנטנים. היה לנו שירותים ומקלחת.

בית הכנסת שלנו היה במרחק של יותר משעת הליכה. בית הכנסת היה ממוקם בשכונת  מרינה רושצ'ה בצפון מזרח מוסקבה. אבי אריה לייב או ברוסית לובא היה מורה למתמטיקה ומנהל בית ספר. אמי מריאשה הייתה רופאה. ולאחי יוסף יצחק קראו ברוסית אוסיק.

הסיפור שלפני העלייה לארץ

בערך בשנת 1970 הגיע אלינו לביקור (בסתר) בן דוד של אבא שלי, הוא היה עיתונאי אמריקאי. הוא שאל את אבי, מדוע אנחנו לא יוצאים מרוסיה? אבי אמר לו "אתה יודע מה? אם כבר שאלת, כשתחזור לארצות הברית, תשאל את הרבי מליובאוויטש, ומה שהרבי יגיד, אני אעשה"

באותו זמן, מי שביקש אישור יציאה מברית המועצות הסתכן במאסר ופיטורין מהעבודה. ובמוסקבה, לכל מי שלא הייתה לו עבודה, לא היה יכול לגור בה. כעבור כמה זמן הגיע מכתב תשובה מהבן דוד שכתוב בו: "שאלנו את הסבא (הכוונה לרבי) והסבא אמר, שיהיה בקלות, במהירות ובקרוב".

ביקשנו בקשה לצאת, ובנסי ניסים אישרו לנו בלי שום מכשולים בדרך.

ואכן כפי, שהרבי אמר. זה עבר בקלות, היה מהר וזה היה ממש קרוב!

העלייה

בשנת 1971 עלינו לארץ, הייתי אז בת שש. עליתי עם כל משפחתי. למדתי מהר מאוד את השפה. מכיוון, שהייתי אז מאוד קטנה וגם חברתי הטובה עלתה בערך באותה תקופה. כך, שלמדנו ביחד וזה היה יותר קל.

הגענו לארץ דרך מחנה מעבר באוסטריה. כשהגענו לארץ היינו תקופה מסוימת בקריית מלאכי, ואז אמי יצאה לטיול עולים בארץ. במהלך הטיול הם היו גם בירושלים, והיא החליטה שהיא רוצה לגור שם. היא הגישה בקשה, ונתנו לה שתי אופציות:  או בעיר העתיקה או בשכונת סנהדריה המורחבת. בחרה בסנהדריה. שם סבא רבה שלי גר עד לפני חודש.

ילדותי

הייתי ילדה שקטה וביישנית. היה לי שיער ארוך ובלונדיני. אהבתי לאסוף אותו  בקוקו או בצמה, שאימא שלי הייתה קולעת עם סרט ורוד בתוכה כמו ברוסיה…

 בילדותי

המאכל האהוב עליי היה בליני, זה מין בלינצ'ס רק קצת יותר עבה עם שמנת מגולגל.

בזמני הפנוי ניגנתי בפסנתר ושיחקתי עם חברותי ברחוב  מתחת לביתי. מאחורי הבית שלנו היה ואדי, שגם שם שיחקנו ובילינו המון זמן אחרי בית ספר. בעיקר אהבתי לשחק בחבל ומשחקי כדור.

עד כיתה ג' למדתי בבית חנה. ואז עברתי לבית ספר נועם. השיעור שהכי אהבתי היה התעמלות. היו לנו הרבה מסיבות כיתה. הייתה וועדה לארגון, ובתאריכים מיוחדים כמו ראש חודש היינו עושות מסיבה. כל שנה בערב יום כיפור היינו נוסעים לקבל ברכה מסבא שלי (שהיה כהן).

החג האהוב עלי ביותר זה שבועות. החג שהכי הדרו והקפידו עליו. היה פסח היינו מבשלים את הסוכר לא אכלנו מוצרי חלב ועוד.

כשהייתי ילדה קטנה מאוווד אהבתי את חג הפורים, התחפשתי לשודד ים, לבוכרית ולכלה. היה לנו יריד פורים בבית הספר. במשפחה שלי חילקו המווווווווווווווון משלוחי מנות. חילקנו לכל המתפללים בבית הכנסת שלנו ולכל השכנים בבניין, אבל לחברות בבית הספר היסודי לא נהגנו לחלק.

עיסוקי

מקום עבודתי הראשון היה בבית החולים הדסה הר הצופים. כל השנים עסקתי בתחום הרפואי, הייתי רופאה בהדסה הר הצופים, בשערי צדק ובקופת חולים. כיום אני קוסמטיקאית רפואית.

הקמת המשפחה

הכרתי את בעלי בגיל 20 בשידוך והתחתנו בשנת 1986 החתונה הייתה בירושלים כשנולד ילדי הבכור הייתי בת 21 יש לי ארבעה בנים ובת אחת.

אני אוהבת לבלות עם הנכדים שלי בטיולים בטבע ועל הספה בסלון. אני אוהבת לדבר עם הבת שלי ועם הנכדים שלי. החפצים היקרים לליבי הם כלי מטבח של אימא שלי ושל סבתא שלי.

הייתי רוצה להעביר הלאה לדורות הבאים את הכיף והשמחה באירוח של כל המשפחה!

הזוית האישית

הנכדה מאשי: תודה רבה לך סבתא, שפינית מזמנך לספר לי את סיפור חייך, העשרת אותי מאוד, למדתי מהסיפור שורשי משפחתי היקרה. מאחלת לך הרבה שנים של בריאות, שמחה, אושר ונחת ממני ומכולם.