מאגר סיפורי מורשת

סבתא רחל מספרת לנכדתה מוריה הדס אזימוב את סיפורי חייה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

שמי רחל אזימוב  נולדתי בשנת 1958 בעיר טשקנט בירתה של אוזבקיסטן להוריי יעקב ואמה.

ילדות בטשקנט

גרנו בטשקנט, בשכונה שכל תושביה היו עובדים במפעל, את הבית שבו גרנו קנינו מאחד האנשים שהיה עובד באותו מפעל. לא היו כמעט בתי כנסת בעיר אולי אחד או שניים. המצב ברוסיה לא היה טוב מכל מיני בחינות, גם המצב הכלכלי.

אימא שלי הייתה רופאת עיניים ואבא היה טכנאי שיניים (מכין שיניים תותבות. היו רק שתי משפחות יהודיות בשכונה שלנו. בחגים אבא היה הולך לבית הכנסת ובשמחת תורה הייתי מצטרפת אליו.

יש לי זיכרון מגיל צעיר מאד, אני זוכרת, שכאשר הייתי בת שנתיים פלוס הייתה רעידת אדמה בטשקנט.

"טַשְׁקֵנְט היא בירת אוזבקיסטן והגדולה שבעריה…. בשנת 1966 נחרבה העיר בעקבות רעש אדמה בעוצמה 7.5 בסולם ריכטר. בעקבות האסון השקיע הממשל הסובייטי מאמצים רבים בשיקום העיר, בעזרת מיטב האדריכלים. טשקנט שוקמה והפכה לאחת הערים המפוארות ביותר בגוש הסובייטי". (ויקיפדיה)

הייתי ילדה טובה, אחותי ליליה (לאה) הייתה קצת שובבה, היינו הולכות עם שתי צמות עד כיתה ה'. עד שבאחד הימים ליליה גזרה לי אותם, ובאמת בהמשך ליליה נהייתה ספרית..

לא היו לנו כמעט ממתקים, היו קצת סוכריות והן היו פשוטות בטעם קרמל וריבה. הייתי משחקת שעות עם חברות מהשכונה שאינן יהודיות, כי אמי הייתה בעבודה, מדי פעם היינו הולכות לנחל שהיה קרוב לבית ומשחקות שם בהנאה.

למדתי בבית הספר "קרול מארק" כעבור שנים רבות הבן שלי למד באותו בית הספר שאני למדתי, אהבתי ללמוד, המורה שהכי שמורה בזיכרוני, היא המורה למתמטיקה, יבגניה.

חגגנו פסח והכנו יין לבד, אהבתי את כל החגים ושמרנו קצת בין בשר לחלב.

העלייה לארץ

עליתי לארץ בשנת 1993 עם בני היחיד והוריי, הייתי בת 36. זה לא היה קל, אך כיוון, שלמדתי עברית כבר בטשקנט הצלחתי להשתלב יחסית מהר. אם הייתי עולה בגיל צעיר יותר, בוודאי הקליטה הייתה קלה יותר.

כשהגענו לארץ, אבי התעקש שנעבור לגור בלוד. כיוון. שאחותו גרה שם. והיה לו חשוב שנשמור על קשרי משפחה טובים. לשמחתנו בעת העלייה לארץ נתנו לנו לבחור ואכן בחרנו לגור בלוד. שם אני גרה עד היום.

דודה שלי, אידה ריבקין, עבדה כמנהלת מטבח בישיבת "תומכי תמימים" אשר בכפר חב"ד. בתקופה בה עלינו לארץ היא בדיוק חיפשה עובדת מטבח נוספת, והיא הציעה לי לעבוד אתה. כמובן ששמחתי מאוד, כיוון שדיברה את השפה שלי, והקלה עלי בעול הפרנסה.

עבדתי שם כעוזרת לטבחית ומגישה אוכל לתלמידים כשנה וחצי. ואחר כך למדתי הנהלת חשבונות ואני עובדת במקצוע זה עד היום.

הקשר שלנו עם חסידות חב"ד הינו קשר ארוך שנים, כל משפחתו של אבי היו חסידי חב"ד לאורך דורות. סבא של אבא שלי מצד האימא, הרב שלמה איטקין, היה ראש ישיבת "תומכי תמימים" בפולטובה.

 סבתא רחל

הזוית האישית

מוריה הדס: "אני שמחה מאוד על הזכות לשבת עם סבתא ולהכיר את תולדות משפחתנו הענפה. מרגש לשמוע איך הקשר עם חסידות חב"ד נשמר לאורך השנים"