מאגר סיפורי מורשת

שמי נטע, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את חייה של סבתי, לילה זיד, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתי נולדה בסילדיט בברית המועצות, כיום רוסיה, בתאריך 2.7.1953. היה לה אח גדול. היא נולדה בשם לילה דריקר ועכשיו שמה לילה זיד. היא אהבה לשחוק במחבואים ולשחק בבובות. סבתא למדה עשר שנים בבית הספר והלכה גם לחוג ריקודים. היא אהבה ללמוד בבית הספר מתימטיקה, היא אהבה לקרוא ספרים, ללכת להצגות וסרטים.

אחרי השלמת הלימודים בבית הספר היא התקבלה לאוניברסיטה, שם היא למדה חמש שנים. היא לא שירתה בצבא. לאחר מכן סבתא הלכה לעבוד באיגוד בניה, אחרי זה היא התחתנה והביאה לעולם ילדה שהיא אימא שלי (של נטע, הנכדה המתעדת). היום יש לה ילדה יחידה, שזו אימא שלי, שני נכדים ובעל. היום סבתא בפנסיה, היא לפמים נוסעת לנכדים שלה, קוראת ספרים, מבקרת ומטפלת בקרובי משפחה שלה. היא  גם עושה מטלות בית והולכת תכופות לחנות. יש לה בעל עובד והיא מטפלת בבית.

הבת של סבתי (אמי) הגיעה לישראל בשנת 1994 במסגרת "הנעלה-16" (נוער עולה לפני הורים). הנעלה-16 היא תוכנית של משרד החינוך, שנותנת תעודות בגרות ישראלית לבני נוער יהודים ברחבי העולם. שנה אחרי כן, ההורים של הילדים שבתוכנית זו הגיעו לפנימיות שבישראל כדי לראות איך ילדיהם גרים בארץ ישראל וגם כדי להכיר את המדינה. ההורים הגיעו בעזרת הסוכנות היהודית. הנסיעה של ההורים לישראל הייתה גם לשם כך שיכירו את ישראל טוב יותר. סבתי הגיעה בטיסה לילית ומאוד התרשמה מהנוף הלילי שהיה בחלונה.

סבתי ראתה את הפנימיה בה חיה אמי. בפנימיה היא ראתה את חדרי הילדים, היא נפגשה גם עם כל המורים והמנהלת, והיא מאוד אהבה את יחס המורים לילדים. המנהלת סיפרה להורים מה יקרה אם ילדיהם יישארו בארץ ישראל.  גם ההורים וגם הילדים טיילו ביחד בארץ ישראל במקומות כגון קיסריה, ירושלים, אוניברסיטת תל אביב, ים המלח ומקומות נוספים. סבתי נשארה יותר זמן ממה שצריך היה, מכיוון שהיא רצתה לראות את חבריה ומשפחתה שלא ראתה אותם הרבה זמן.

סבתי מאוד הופתעה לגלות שישראל היא מדינה ירוקה ויפה שיש בה הרבה עצים, פרחים ועוד הרבה סביבה ירוקה. משראתה כך – סבתי התאהבה בארץ ישראל. לכן היא הגיעה לארץ הרבה לביקורים, ובשנת 2022 היא החליטה לעשות עלייה רשמית ולבסוף היא עלתה לישראל כדת וכדין.

סיפור מצחיק בהקשר זה הוא, שסבתי הייתה בארץ ישראל בחודש דצמבר – היה חם ולא היו גשמים כלל, אבל כשהיא נחתה ברוסיה היה 20- מעלות והיה לה קר מאוד. עצם ההשוואה גרמה לה להתגעגע מיד אל ישראל.

הזוית האישית

נטע הנכדה המתעדת: אני וסבתי נהנינו לכתוב ולשוב אל העבר של סבתי, בנוסף הרגשנו מחוברות לאחת השנייה.