מאגר סיפורי מורשת

שמי אלכסנדר נייבלט, נולדתי ב-26 בנובמבר בשנת 1947, בעיר באקו במדינת אזרבייג'ן (דאז ברית המועצות). אבי בוריס (ברוך) נייבלט היה איש צבא בצי הימי בברית המועצות, כאשר נולדתי אבי היה בשליחות במכללה הצבאית של הצי בים הכספי באזרבייג'ן. משפחתו של אבי מגיעה במקור מהעיר נארודיצ'י שבאוקראינה. נארדויצ'י הייתה עיירה שגרו בה תושבים מכל הלאומים: רוסים, יהודים, אוקראינים, טטארים וכדומה, כולם חיו בשלום והדדיות. משפחתו של אבי, בוריס, הייתה משפחה ידועה בעיירה בזכות סבא רבא שלי, אייזיק נייבלט, אשר היה מפקד בצבא האימפריאלי הרוסי. במלחמת העולם השנייה משפחתו של אבי – בהם סבא שלי, סבתא שלי והאחים של אבי נספו במהלך הכיבוש הנאצי באוקראינה.

ילדותי

בתור ילד הרגשתי שאני ילד מאושר, היו לי הורים שאהבו אותי ותמכו בי, היו לי חברים רבים והייתי ילד מצטיין בלימודים. אני זוכר רגעים מילדותי אשר בהם הייתי מבלה עם סבתא שלי (מצד אמי) שהייתה גרה איתנו, הייתי מטייל איתה, משחק איתה, והיא הייתה מטפלת בי במהלך ילדותי. בעקבות עיסוקו של אבי כקצין בצי, היינו צריכים לעבור תכופות בין מגורים, לא היו לי בעיות עם המעברים התכופים, תמיד הייתי מוצא לעצמי חברים במקום שאליו היינו עוברים. כחלק ממעברי המגורים הללו גרנו באודסה, טואפסה וסבסטופול. באותה תקופה זה לא היה קשה למצוא חברים, זו הייתה תקופה שונה, היחסים בין בני האדם היו מתבססים על השוויון בינינו ועל הכבוד של האדם לחברו. לאף אחד לא הייתה התעסקות במוצאו של האדם ולכן לא הרגשתי יחס שונה מהחברה הסובבת אותי בעקבות העובדה שאני יהודי. הייתי תלמיד טוב למדי, היו לי ציונים טובים וסיימתי בהצטיינות את לימודי בבית הספר. כמו כן הייתי פעיל בקומסומול – תנועות הנוער מטעם המפלגה הקומוניסטית.

סבא אלכסנדר בילדותו עם אביו ואמו

החיים בברית המועצות – לימודים, נישואים והקמת משפחה

לאחר שסיימתי שמונה שנים בבית הספר, החלטתי לעבור ללמוד במכללה כחלק מתוכנית שקידם משרד החינוך של ברית המועצות. במכללה למדתי במסלול להנדסת ספינות ולאחר מכן החלטתי להמשיך באותו המסלול גם בלימודי באוניברסיטת סבסטופול. במהלך לימודי במכללה הכרתי את סבטלנה ,שלימים אזכה לקרוא לה אשתי. היו לנו תחומי עניין משותפים, היא נהגה לשיר במקהלה של המכללה ואני ניגנתי על פסנתר כחלק מהלהקה של המכללה. הכרנו במהלך הלימודים ובהדרגה הבנו ששנינו מתעניינים באותם הדברים, שנינו אוהבים את אותם הדברים, ובזכות זה התחברנו אחד אל השני. בשלב מסוים החלטנו לצאת, היינו מטיילים ביחד בטיילת, היינו הולכים לבלות ביחד לאחר הלימודים, בשלב מסוים היא אפילו נהייתה בת בית אצלנו.

לאחר לימודיי במכללה רציתי להתגייס לצי וללמוד במכללה הצבאית להנדסה ימית בסבסטופול, אך לא התקבלתי. זה היה בערך בתקופת מלחמת ששת הימים, באותה התקופה הייתה התקרבות ביחסים בין מדינות ערב לברית המועצות ולכן הוחלט שיהודים לא יכולים ללמוד במכללות להשכלה גבוהה בצבא וזאת בעקבות ניגוד אינטרסים, שכן בעקבות התחממות היחסים בין מדינות ערב וברה"מ, היחסים בין ישראל לברה"מ היו מתוחים מעט. בסופו של דבר הוחלט שאני אשרת כטכנאי מערכות בספינות קרב ואמנם זה לא מה שרציתי, חלמתי להמשיך בדרכו של אבי ולהפוך לקצין בצי, אך קיבלתי את התפקיד בשמחה. במהלך השירות הצבאי שלי החלטתי להציע נישואין לסבטלנה והתחתנו ב-24 לאוגוסט בשנת 1968. לאחר כשנה נולד בננו הראשון, דמיטרי ולאחר כשש שנים נולד בננו השני, ולדימיר. לאחר שהשתחררתי מהצבא שכרנו דירה בסבסטסופול, עבדנו במהלך היום ובערב היינו לומדים באוניברסיטה בסבסטופול, שנינו למדנו באותו המסלול להנדסת ספינות. לאחר מכן שנינו עבדנו באותו המקום, אני המשכתי בעבודתי להתעסק בייצור הספינות בפן המעשי של המקצוע, ואשתי המשיכה בעבודתה להתעסק בחישובים לבניית הספינות בפן התיאורי של המקצוע.

חתונתו של סבא אלכסנדר עם סבתא סבטלנה

העלייה לארץ ישראל

בזמנו, כששני הבנים שלי כבר היו נשואים, זו הייתה תקופת הרפורמה של גורבוצ'וב (פרסטרויקה) ונפילת ברית המועצות היה מאורע מסתמן אשר עתיד לבוא. המצב ברחוב היה מתוח יחסית. לאחר נפילת ברית המועצות חיינו השתנו ללא היכר: מקומות עבודה רבים נסגרו, ועם זאת היה צורך בפרנסה ולכן לפני האנשים עמדו שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה הייתה לפתוח עסק עצמאי והאפשרות השנייה הייתה להצטרף לארגוני פשע אשר סוחטים את העסקים העצמאיים. אם העסק היה מצליח, היו מאלצים את בעל העסק לוותר על העסק, ואם בעל העסק לא היה מוותר, היו משתמשים בכוח על מנת לקחת את העסק ממנו. שיטה זו הייתה מגובה באמצעות שוחד, ארגוני הפשע היו משחדים את המשטרה והמשטרה את השלטונות ובאמצעות שיטה זו לא היה גיבוי מצד השלטונות אל האזרחים. כתוצאה מכך הרבה גברים צעירים נהרגו.

לאחר התפרקות ברית המועצות המצב הלך והחריף, כתוצאה מכך אני ועוד מכרים פתחנו עסק משל עצמנו. פתחנו מפעל עצמאי והיינו מוכרים מוצרים אשר היינו מייצרים במפעל. היינו מייצרים כל דבר אשר ביכולתנו היה לייצר: כלי מטבח, רהיטים ואף יאכטות. העסק הצליח, אך בדיוק התחילה האינפלציה ונוצרו קשיים כלכליים.

לאחר נפילת מסך הברזל נפתחה האפשרות ליהודים רבים לעלות לארץ ישראל. משפחתי בשום שלב לא טשטשה את זהותה היהודית, פשוט בברה"מ לא הייתה קהילה יהודית אשר היה ניתן לפנות אליה. השלטונות פעלו נחרצות כנגד כל סוג של התארגנות דתית כזו או אחרת. לאור נפילת מסך הברזל החלטנו לעלות לארץ ישראל. היה מעט קשה לעזוב את החיים ברוסיה, את הבית, את המשפחה. כאשר עלינו לארץ ישראל היה לנו מעט קשה עם השפה, אך עד מהרה התרגלנו, החלטנו לעבור לפתח תקווה כיוון שהייתה לי פה משפחה מצד אבי אשר עלתה לפנינו. אשתי ואני מצאנו מקום עבודה יחסית מהר כיוון שבמהלך הלימודים בברה"מ המגמה הייתה לחשוף את הסטודנטים לכמה שיותר תחומים אשר נוגעים במסלול בו הסטודנט למד, בזכות עובדה זו התמקצענו בשלל תחומים. בהתחלה חיפשנו מקום עבודה אשר קשור במסלול בו בחרנו – הנדסת ספינות, אך כיוון שלא הייתה מספנה אשר קרובה לפתח תקווה, החלטנו לעבוד בתחום האלקטרוניקה. באיטיות התחלנו להסתגל לישראל, לאורח החיים פה אשר היה שונה מאורח החיים אשר הכרנו. חיינו המשיכו פה, נולדו לי נכדים, ואף נולד לי נין. וכיום אני מודה להזדמנות אשר נפתחה בפניי ובפניי משפחתי לעלות לארץ ישראל.

הזוית האישית

הנכד המתעד דוד: נהניתי במהלך התכנית, נהניתי לשוחח עם סבי ולגלות על עברו ונהניתי לבלות עם סבי. למדתי עליו ועל משפחתי הרבה ואני מודה על ההזדמנות אשר התכנית הזו יצרה בעבורי לגלות עוד צדדים על עברו של סבי אשר לא ידעתי עליהם. למדתי על דמותו של סבי כבן אדם נחוש אשר המשיך בדרכו שלו למרות הקשיים. אני מאחל לסבי נחת עם נכדיו והנין.

סבא אלכסנדר: נהניתי לשוחח עם נכדי, ואני מודה על תכנית הקשר הרב דורי אשר איפשרה לי לשתף את הסיפור שלי. אני מאחל לנכדי המשך הצלחה בדרכו, שיהיה מאושר במהלך דרכו, שימשיך להיות אדם סקרן ונבון והכי חשוב טוב לב.