מאגר סיפורי מורשת

שמי מזי פרסקו (שם נעורים מזל ג'רבי), הנכד הראשון שלי הוא נועם, שלומד השנה בכיתה ו'. אנחנו משתתפים יחד בתוכנית הקשר הרב דורי וביחד כותבים יחד את הסיפור שלי.

 בילדותי עם הורי

הוריי נולדו בלוב. אימא רחל מהעיר טריפולי. אבא שלי משה עלה לארץ בגיל 13 מהעיר בנגזי ללא אף אחד מבני משפחתו, בשנת 1949, באונייה גליל. הוא עלה יחד עוד 150 נערים ונערות באופן לא חוקי. הוא נקלט בעלית הנוער והצטרף לדודים שלו.

בני משפחתו עלו ארצה שלוש שנים אחריו. הייתה בלוב אנטישמיות השואה הגיעה גם לעיר בנגזי שם הוקם מחנה ריכוז בשם "ג'אדו". אבי רצה לעלות לארץ היהודים. חודש אחרי שסבא שלי עלה ארצה הוא נפטר, לכן אבא שלי נאלץ לפרנס את המשפחה שלו. אבא שלי עבד בפרדסים, במאפיה ועוד עבודות שונות ועד שהגיע לניהול מפעל לבשר ועופות.

 אבי משה

אבא עבד במפעל לבשר "תומז" מפעל זה פרנס בכבוד את המשפחה וחיינו ברווחה.

אבא שלי מנהל במפעל תומז

החיים בגבעת אלגה

הורי משה ורחל נישאו בגיל 20 ונולדו להם חמישה ילדים. בשנת 1967 כשהייתי בת עשר, אבי פתח את הסופר מרקט הראשון בגבעת אולגה. גדלנו בבית פרטי גדול בגבעת אולגה. הבית היה קרוב מאוד לים וחלק גדול ובילינו חלק גדול מאוד מילדותי שם.

זכור לי, מקרה עצוב שאבי טבע בים וניצל. היינו ילדים קטנים ובכינו הרבה. הסופר מרקט הראשון בגבעת אולגה היה של אבא שלי ושמו היה "כל טוב". הייתי בת עשר, כאשר הוא נפתח. כל יום אחרי הלימודים הייתי הולכת לשם ועוזרת לאבא: מסדרת, מנקה, פוגשת את האנשים למדתי הרבה בזכות השהייה שלי בחנות. ובקיצור אהבתי ללכת לחנות.

ליד החנות היה בית קולנוע אני ואחי הגדול היינו הולכים לראות סרטים פעם בשבוע. שיחקנו הרבה בשכונה בחוץ: מחבואים תופסת וכו". אני אהבתי מאוד לקרוא, לרקום, שרתי במקהלה, הייתי הולכת למועדון שהיום קוראים לזה מתנס ומשתתפת שם בחוגים.

לאחר התיכון למדתי בסמינר (היום קוראים לזה מכללה.) הסמינר היה בטבריה ולכן הייתי בפנימיה. שם הכרתי שתי חברות טובות ברוריה וסילבנה (אני עדיין בקשר איתם.) בזמן הלימודים היינו מבלים במועדון בטבריה היינו רוקדים הרבה היו לנו ערבי שירה והיינו הרבה מטילים רגלית.

בתום לימודיי הכרתי את בעלי מוטי, נישאנו בשנת 1978. בשירות הצבאי הייתי מורה חיילת בקריית מלאכי. הייתי מחנכת כיתה ה'. היו בעיות התנהגות רבות. הצלחתי להתגבר ולהגיע לכל ילד. אהבתי את העבודה שלי. הייתי מורה בישראל במשך 11 שנים.

לי ולבעלי מוטי נולדו שלושה ילדים: רחלי דנה ועוז אלו האוצרות היקרים ביותר שלי. נהגנו לבקר את הוריי בימי שישי ובחגים בקביעות. טיילנו הרבה עם הילדים בארץ, חגגנו ימי הולדת, ושלחנו את הילדים לחוגים. כל ילדיי רכשו השכלה גבוהה.

רחלי בתי הבכורה עובדת בעמותת אלווין ישראל שמסייעת לאנשים עם מוגבלויות כמנהלת פרויקטים עושה חיל בעבודתה. דנה ביתי מאמנת כושר מצליחה. עוז הבן שלי עובד במשרד הביטחון.

אני סבתא לשבעה נכדים מקסימים: נועם, יונתן, רעות, בר, אגם, מיקה ומאיה.

מאבא שלי "ירשתי" אהבה לקריאה, אהבה לתורה, הומור ואופטימיות.

הזוית האישית

נכד נועם: קבלתי הרבה מידע על השורשים של המשפחה, נוצר קשר בינינו וראינו את הבדלים בין אז להיום.

 סבתא: אני רוצה לספר על הקשר עם הנכד הבכור שלי, נועם. היתה תרגשות עצומה כשהוא נולד. הוא גם נין ראשון להוריי. זכיתי לטפל בו כשהיה תינוק ואפילו כתבתי יומן בתקופה זאת.

הקשר הרב דורי העמיק את הקשר ביננו, למרות שהיה קשר טוב מאוד גם לפני כן. נועם, למד יותר על חלק מהסיפור המשפחתי שלי.